בירה זה גם עניין של כבוד. ויש כבוד. מאת: שירי דובר תאריך: 10.1.2011
פורסם באתר של איש הענבים
שירי דובר החליטה להתמנגל בקרב המנכ"לים המובילים, וגילתה להפתעתה, כי גם הם שותים בירה. שיטות השיווק והפצת הבירה להמונים, מתחילות מלמעלה - מהמנכ"ל.
מדברים הרבה על מה שקורה לשוק הבירה בארץ. מדברים על זה שהדרישה למגוון בירות איכותיות מיובאות עולה, ועל זה שגם לגזרה המקומית יש יותר ויותר מה להציע. מאידך, יש המלינים ואומרים שאנחנו עדיין "לא שם".
הרוב הגדול מעדיף לשתות את אותן בירות פושטיות ופשוטות (בלי שמות, חברים, בלי שמות), ולא רוצה שיבלבלו לו את הבועות והקצף עם יותר מדי התחכמויות. בירה זו בירה ולא ממש אכפת לו איזה סוג של לתת היה מעורב בהכנתה ואיזה ניחוח היה לכשות.
בירה אולי אינה באה להחליף בקבוק יין משובח ויוקרתי המנמנם במרתפי המסעדה שניים ורבע עשורים, אבל היא לעיתים יכולה להתאים לארוחה, והרבה יותר מיין.
האם מנה של שף בעל שלושה כוכבי מישלן יכולה להציל אירוח גרוע? לרגל יום השף הבינלאומי, תמי לנצוט ליבוביץ בוחנת את הקשר שבין אמנות הבישול, נימוסי השולחן ותרבות האירוח. מתוך ניסיונה המקצועי ופעילותה הבינלאומית במסדר אבירי הגריל, היא מסבירה מדוע חוויית אירוח בלתי נשכחת נוצרת לא רק בזכות האוכל, אלא גם בזכות האנשים, היחס והכבוד ההדדי.
תורת האירוח אינה מדע, אלא אמנות אנושית המשלבת ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מגע ותחושה. בכתבה מסבירה תמי לנצוט ליבוביץ כיצד הפרטים הקטנים — קבלת הפנים, התאורה, המוזיקה, התאמת המזון, נוחות הישיבה, קצב הערב והקשבה לאורחים — יוצרים חוויה שלמה. המארח הטוב אינו בהכרח המרשים ביותר, אלא זה שגורם לאורחיו להרגיש רצויים, נינוחים ומכובדים, ואף מצליח ליהנות בעצמו מן האירוח.
ספגטי הוא הרבה יותר מצלחת פסטה. מאחוריו עומדים מאות שנים של היסטוריה איטלקית, מסורת, הגירה ותרבות שולחן. איך הפכה הפסטה לסמל של איטליה, מה הקשר בין נאפולי להתפתחות המזלג, כיצד הגיע הספגטי לאמריקה, ולמה האיטלקים אוכלים אותו במזלג בלבד? מדריך קליל ומקצועי לאכילת ספגטי: כמה פסטה לוקחים, איך מסובבים נכון, מתי משתמשים בכף, אילו מנות פסטה דווקא כן נאכלות בכף — ומה כדאי לעולם לא לעשות.
תגובות
הוספת תגובה
הדוא״ל לא יפורסם. התגובה תופיע לאחר אישור. * שדה חובה