תורת האירוח היא לא מדע, היא אמנות. אין דבר שנקרא אירוח נכון ואין דרך אחת לארח. ובכל זאת, יש תמהיל מסוים - האורחים, האוכל, סדר ההתרחשויות, הסגנון – שהתייחסות יצירתית למגוון מרכיביו משפרת את סיכויי ההצלחה של האירוע. אם תרצו, בגדול, הפרטים הקטנים הם שקובעים את גורלו של כל אירוע, בזירה העסקית כמו גם בחברתית. אין כאן תורות מסיני או דרכי קיצור, אלא חשיבה מראש על כל הנקודות שיש לעבור בהן בדרך לאירוע מוצלח.
האם מנה של שף בעל שלושה כוכבי מישלן יכולה להציל אירוח גרוע? לרגל יום השף הבינלאומי, תמי לנצוט ליבוביץ בוחנת את הקשר שבין אמנות הבישול, נימוסי השולחן ותרבות האירוח. מתוך ניסיונה המקצועי ופעילותה הבינלאומית במסדר אבירי הגריל, היא מסבירה מדוע חוויית אירוח בלתי נשכחת נוצרת לא רק בזכות האוכל, אלא גם בזכות האנשים, היחס והכבוד ההדדי.
תורת האירוח אינה מדע, אלא אמנות אנושית המשלבת ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מגע ותחושה. בכתבה מסבירה תמי לנצוט ליבוביץ כיצד הפרטים הקטנים — קבלת הפנים, התאורה, המוזיקה, התאמת המזון, נוחות הישיבה, קצב הערב והקשבה לאורחים — יוצרים חוויה שלמה. המארח הטוב אינו בהכרח המרשים ביותר, אלא זה שגורם לאורחיו להרגיש רצויים, נינוחים ומכובדים, ואף מצליח ליהנות בעצמו מן האירוח.
ספגטי הוא הרבה יותר מצלחת פסטה. מאחוריו עומדים מאות שנים של היסטוריה איטלקית, מסורת, הגירה ותרבות שולחן. איך הפכה הפסטה לסמל של איטליה, מה הקשר בין נאפולי להתפתחות המזלג, כיצד הגיע הספגטי לאמריקה, ולמה האיטלקים אוכלים אותו במזלג בלבד? מדריך קליל ומקצועי לאכילת ספגטי: כמה פסטה לוקחים, איך מסובבים נכון, מתי משתמשים בכף, אילו מנות פסטה דווקא כן נאכלות בכף — ומה כדאי לעולם לא לעשות.
למה המלח נחשב פעם לזהב? כתבה זו חושפת את שפת את סודות המלחייה, מנהגי הבלקן, המסורת היהודית והפרוטוקול המדויק לשימוש במלח במסעדות ובאירוח.
איך אוכלים ארטישוק בצורה מנומסת? סיפור אמיתי משולחן שבת הופך לשיעור בנימוס, סבלנות והתבוננות. מדריך קצר וברור לנימוסי שולחן, יחד עם תובנות מפתיעות על הקשר בין התנהלות סביב השולחן לבין הצלחה בעולם העסקי והבינלאומי.
נימוסים סביב שולחן האוכל אינם מסתכמים רק בשימוש נכון בסכו״ם. לעיתים דווקא הפרטים הקטנים מספרים את הסיפור האמיתי על תרבות ואסתטיקה. אחד מהם הוא הסימן שנשאר על שפת כוס השתייה – שפתון, שומן טבעי של השפתיים או שאריות מזון. כאשר לוגמים מנקודות שונות סביב הכוס נוצרת טבעת סימנים שאינה אסתטית. הפתרון פשוט: לספוג את השפתיים במפית לפני הלגימה ולשתות תמיד מאותה נקודה על הכוס. כך נשמר מראה נקי ונימוס אלגנטי סביב השולחן
בעולם הדיגיטלי והמהיר, השולחן נותר המבצר האחרון של התקשורת הבינאישית המזוקקת. עריכת שולחן אינה רק סידור של סכו"ם וצלחות; היא הצהרת כבוד כלפי האורח ובניית "במה" שעליה תתנהל הדרמה של המפגש האנושי – בין אם מדובר בארוחת חג משפחתית או בסגירת עסקה בינלאומית.
שתיית מים מוגזים היא תזכורת לכך שגם הפעולה הבסיסית ביותר יכולה להיעשות בסטייל. ההקפדה על הפרטים הקטנים – השקט במזיגה, הלגימה המדודה והטיפול הנכון בכוס – היא מה שמבדיל בין סתם שתייה לבין תרבות אירוח. כשאנו מכבדים את המשקה ואת הסובבים אותנו, הבועות בכוס הופכות לחלק מהאווירה הנוצצת והנעימה של המפגש כולו.
תרבות הברביקיו האמריקאית, שבנתה לעצמה מיתוס שלם סביב בשר, עשן, ודגלים – זכתה בישראל לגרסה מקומית: המנגל, ולא במקרה הפך גם יום העצמאות של ישראל ליום המוקדש לא רק לדגלים וזיקוקים, אלא גם לרשת לוהטת, שיפודים ונקניקיות. אך מאיפה התחיל כל זה? ואיך התרבויות השונות מפרשות את רעיון הצלייה החגיגית?
ערב גבינות ויין - סגנון אירוח אלגנטי ומעודן. הטעם חשוב אך גם הדרך. מגש גבינות הוא לא רק סידור אסתטי – אלא הצהרה של דיוק, טאקט, סדר ויחס אישי. לפניכם כמה כללי ונוהגים מעולם הנימוס סביב גבינות – מצד המארח והאורח – בסיטואציות רשמיות ולא רשמיות כאחד.
נכון שאנחנו חיים באזור ים התיכון אך ישנם נימוסים שאינם מתאימים לארוחות רשמיות או לאירועים משפחתיים גם אצלנו. למשל אכילה מקערות ההגשה. לא פעם, בהיסח הדעת, אני מבחינה באורחים שלוקחים להם ביס קטן במזלג מקערת ההגשה המרכזית ושולחים אותו ישירות לפה. הדבר מובן מאליו: אין לאכול מכלי הגשה מרכזי. לא ביס ולא כף קטנה. זה לא רק יוצר רושם רע. זה לא אסתטי ודוחה.
בעקבות הודעת רשות המיסים המבורכת על ביטול כוונת החיוב במע"מ על טיפים במסעדות, הגיע הזמן לעשות סדר בכללי הנימוס והתרבות של נתינת תשר.הרבה מאתנו שאלנו את עצמנו בסיומה של ארוחת ערב במסעדה, או ביושבינו על הבר האם להשאיר טיפ,כמה,השרות היה טוב, או פחות טוב, ואולי קרה שממש לא היינו מרוצים מהאוכל או השרות, התלבטנו האם צריך להשאיר את הטיפ וכמה? ואולי קרה שפשוט שכחנו מהתשר,הטיפ, ולא הבנו למה המארח במסעדה שאל אותנו " האם הכל היה בסדר?“ מצד שני, כשהגענו פעם נוספת למסעדה בה השארנו טיפ מכובד, קיבלו אותנו עם ח
