המגרש הפוליטי היום הוא זירה של התגוששות, של תחרות חסרת מעצורים כמעט, של התמודדות מול אינסוף חזיתות, כשהכול תחת חשיפה תקשורתית בלתי פוסקת. בתוך המציאות הזאת צריך פוליטיקאי לשרוד. ולא רק לשרוד, לתפקד במקסימום יכולת, ולא רק לתפקד – הוא צריך לנצח. התחום הפוליטי מעניק לאדם הרבה כוח בידיים, והוא זקוק למגוון כלים כדי לנצל אותו בצורה אופטימלית. התנהגות פוליטית אפקטיבית בתקופתנו תושג באמצעות אסטרטגיות וטקטיקות ששואבות מעולם הדיפלומטיה, העסקים, הצבא ולא פחות – הפנאי והנימוס. יש לזכור שפוליטיקה, כמו כל תחום, מונעת ב-90% על פי רגש, רגש שמבוסס על תדמית מקצועית, ייצוגית אמינה, המבוססת על התקשורת האנושית הבסיסית המשדרת אמינות ולא כהצגה על במה.
התרגשתי לשמוע את השר נפתלי בנט פותח ראיון אישי בגלי צה"ל בדברי הספד כנים על הרב אביחי רונצקי ז"ל. בדבריו ציטט השר את מילותיו האחרונות שלחש לו הרב על ערש דווי, " כשפוגשים אנשים , בני אדם, ברחוב, במעלית, אנשים זרים, יש לומר שלום, בוקר טוב ולחייך" . זו הייתה בקשתו האחרונה , לשנות את האווירה השוררת במדינתנו ולגרום לאנשים " להיות אנשים טובים יותר".
שבוע אחרי יום השואה ,יום אחרי יום הזיכרון ויום העצמאות ימים של גאוות יחידה, ימים שכמו סם צפינו בתכניות הטלוויזיה וקראנו את המוספים והמאמרים המרתקים ,הקשבנו ברדיו לתוכניות בהם סיפרו על מעשי גבורה אישיים, השתתפנו באירועי מרגשים באתרי הנצחה ובמרכזי ערים, הזדהינו כאבנו והערכנו את סיפורי הגבורה של הנופלים ,רמת ההקרבה, האחריות והנתינה התרגשנו עם המשפחות השכולות, הפכנו לאחים ובני משפחה קרובים.. הרגשנו מאוחדים וגאים. המעבר לחגיגות יום העצמאות שהתחילו בסיפורי מדליקי המשואות המיוחדים, נמשך בבוקר עם הנוער המדהים בחידון התנ"ך וטקס החיילים המצטיינים, והמשיך בסיפורי מקבלי פרסי ישראל. המבוגרים יותר שבנינו נזכרו בתקופה של פעם שלא התביישנו בהיותנו ישראלים אלה להיפך הגאווה והערכה של היותנו ישראלים ליוותה אותנו יום יום בארץ ובעולם. ולא כמו בשנים האחרונות בהם הפכנו להיות האויבים המסוכנים ביותר של עצמנו.מקטרים,כועסים,מבקרים,קצרי רוח, לא מפרגנים כך שמילה טובה קשה להשגה. מתעלמים ממעשים הטובים ומחפשים בכוח את המעשים ה הפחות טובים . אני מתייחסת בתיאור קצר זה לא רק לנו האזרחים אלה לשרים, לחברי הכנסת, שופטים ,אנ
חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, נראית כמי שיודעת מהם כללי ההתנהגות והנימוס. היא תמיד כל כך מטופחת, לבושה בקפידה, בבגדים מגוהצים, ובחליפות מחויטות, כאלו שנודה על האמת, קצת נדיר לראות במחוזותינו. היא משדרת לסביבה תדמית אלגנטית ואינטליגנטית, אבל לעיתים, בדיוק כמו כאן, אנו מגלים שאין בכך די. לא מספיק להראות מכובד, צריך גם להתנהג כך. זה נכון בתור בקופת חולים נכון בעבודה, וזה נכון הרבה יותר במקום ייצוגי כמו משכן הכנסת.
יותר מכל נחשפנו לתרבות הייחודית של העם היפני השילוש הקדוש של הנימוס, האיפוק והשליטה על הנפש והגוף, על התחושות והרגשות היא חלק בלתי. בתרבות זו אדם חייב לשמור על ארשת חיובית, חיוך, שלווה, איפוק ונימוס. תגובה זו מסתבר, גם מסייעת להתמודדות יעילה עם המצב, מצב שאין מה לעשות מולו, זולת לקבלו ולהשלים עם קיומו, נורא ככל שיהיה ובעיקר- להתחיל לתכנן את היום שאחרי. להביט לעתיד. להערכות שניתנו למימדי הנזק, נוספה הערכה נוספת, כי ייקח להם ליפנים זמן קצר ביותר עד שישקמו את ההריסות. ומדוע? היות שכאלה הם היפנים. היות שהתרבות היפנית מקדשת סדר, ניקיון, נימוס. הם למשל, לא יבזבזו זמן על פאניקה ראשונית, על התלהמות, ועדות חקירה מתישות והטחת האשמות. את תשומת ליבי משכו למשל, אותן זבניות בסופר שרצו לכיוון הסחורה לוודא שלא תתפזר ולא תלכלך את החנות… זה מתחיל בקטן ומגיע עד לדרגים הגבוהים ביותר. זה בטבע שלהם. זה הנוהג!
התנצלות היא אמירה קשה ומורכבת לרוב האוכלוסייה בעולם. כל מצב שיש בו צד אחד פגוע וצד אחר בטוח בצדקתו היא סיטואציה קשה. אך עם עובדות מציאותיות לא מתווכחים. אדם אחד, קבוצה או עם שמרגיש פגוע בצדק או שלא זו עובדה.
פליטת פה יכולה למנף איש ציבור או לרסק אותו לקרקע, תשאלו את דודו טופז, שבנה קריירה מכך שקרא להמוני ספרדים צ'חצ'חים והתנצל. המקרה של ראש הממשלה אהוד אולמרט דומה, אבל שונה.
תפקיד הנשיאות טומן בחובו בעיקר תדמית וערך ייצוגי, מוסרי ותרבותי. תמונתו של האזרח מספר 1 נתלית לצד סמל המנורה בכל כיתה בבתי הספר ברחבי הארץ. אנו נושאים אליו עינינו מילדות, מתוך אמונה עיוורת בטוהר כוונותיו, ביושרו ובאובייקטיביות של שיפוטו.
האינטרנט הוא מדיום שמתלבש כמו כפפה על הדמוקרטיה. הוא מאפשר חופש ביטוי מירבי, הוא פתוח לכולם, זמין בכל עת, מאפשר חשיפה של מידע רב יותר מאמצעי תקשורת אחרים ותגובה מיידית של הגולשים להתפתחויות.
הזכייה באוסקר הזר שמה את הסכסוך במזרח התיכון תחת אור הזרקורים ומאפשרת לנו לטעום לשם שינוי קצת אבק כוכבים, ולא רק עשן הפצצות.
סילבן שלום כבר מזמן סימן את ראשות הממשלה כיעד ועבד שנים רבות על הרזומה. עכשיו, כשמאחוריו רקורד מרשים של עשייה ציבורית ופוליטית, הוא מסתער על המטרה בכל הכוח. בואו נבדוק מה יש ב"ארגז הכלים" שלו מבחינת תדמית פוליטית. זה יעזור לנו לדעת האם שלום קורץ מ"חומר של מנהיגים".
כחלק מסבך אירועי השבוע, יצא לי לצפות בטלוויזיה בתוכנית הזויה במיוחד. למרות שהיא שודרה בפריים טיים, היא הייתה אלימה בצורה בלתי רגילה, מגוחכת עד כדי אבסורד ואלמלא הייתה היא בעברית, הייתי בטוחה שמדובר בסרט תעודה אנתרופולוגי זר על תרבויות רחוקות. אז זהו שלא.
אוזלת היד שהפגינו אמש ראשי "קדימה" לנוכח ההתמוטטות הבלתי צפויה, אך לא בלתי אפשרית של מנהיגה, היא ללא ספק כשלון תדמיתי חרוץ.
