האדם בעידן AI- כתבה מס 2

נימוסים בעידן הבינה המלאכותית – תקשורת מכבדת בין אדם למערכת AI

האם צריך לומר ל - AI "בקשה" ו"תודה"?

נימוסים בעידן שבו בן השיח שלנו כבר לא תמיד אנושי

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

"בבקשה, תוכל לעזור לי?"

"תודה, זה בדיוק מה שחיפשתי."

"סליחה, אבל זו לא התשובה שביקשתי."

אלה משפטים טבעיים לחלוטין כשאנחנו מדברים עם אדם. אבל היום רבים מאיתנו אומרים אותם גם ל־ChatGPT Claude ,, למערכות בינה מלאכותית אחרות. ואז עולה שאלה חדשה ומסקרנת:

האם בכלל צריך להיות מנומסים לבינה מלאכותית?

הרי היא אינה נעלבת אם לא אמרנו תודה. היא אינה נפגעת אם כתבנו לה פקודה קצרה. ואין צורך לפתוח לה את הדלת או להציע לה לשבת.

אז בשביל מי בדיוק הנימוס?

אולי התשובה פשוטה יותר ממה שנדמה:

הנימוס כלפי AI אינו רק שאלה של היחס למכונה. הוא שאלה של האדם שאנחנו רוצים להיות.

ריצ'רד קווסט: "אל תאבדו את ההרגל לומר בבקשה ותודה"

באוקטובר 2026 הקדיש Richard Quest בתוכניתו Quest Means Business ב-CNN ---אייטם לנושא שכמעט נשמע בתחילה משעשע: נימוסים בשיחה עם בינה מלאכותית.

הדיון יצא ממדיניות של Anthropic בנוגע לשיחות חריגות שבהן משתמש מתנהג כלפי Claude בצורה מתעללת או פוגענית באופן מתמשך.

אבל קווסט לקח את השיחה למקום הרבה יותר אנושי. האם גם כשהצד השני הוא מכונה אנחנו צריכים לשמור על common courtesy — נימוס בסיסי?

קווסט עצמו אמר שהוא מקפיד לומר ל־ please thank you ,. ובהומור האופייני לו אף הוסיף שהוא עושה זאת כי הוא "מפחד". אבל מאחורי הבדיחה מסתתרת שאלה רצינית מאוד:

מה קורה להרגלי ההתנהגות שלנו כשאנחנו מבלים יותר ויותר זמן בשיחה עם מי שאינו אדם?

לא מפני שהמכונה זקוקה לתודה

אני אומרת "בבקשה" ו"תודה" ל־AI.

לא מפני שאני חושבת שהוא ייעלב אם לא אעשה זאת.

לא מפני שאני מייחסת לו רגשות אנושיים.

ובוודאי לא משום שאני חוששת שיום אחד המכונות יזכרו מי היה מנומס אליהן.

אני עושה זאת מסיבה אחרת: כי אני לא רוצה לשנות את השפה שלי רק מפני שמי שנמצא מולי הוא מכונה.

נימוס הוא הרגל.

• אנחנו אומרים תודה לא רק כדי שמישהו אחר ישמע אותה. אנחנו אומרים תודה משום שלמדנו להכיר בעזרה שקיבלנו.

• אנחנו אומרים בבקשה משום שלמדנו להבחין בין בקשה לבין פקודה.

• אנחנו מתנצלים משום שלמדנו לקחת אחריות.

אלה אינם רק כללי טקס. אלה הרגלים של התנהגות אנושית.

"תכתוב. תקצר. תעשה שוב."

כאן מתחיל בעיניי האתגר האמיתי. השיח עם AI מבוסס במידה רבה על הוראות.

• "תכתוב."

• "תקצר."

• "תתקן."

• "לא טוב."

• "תנסה שוב."

מבחינה טכנולוגית, אין בכך שום בעיה. למעשה, לעיתים הוראה קצרה וברורה היא הדרך היעילה ביותר לעבוד עם מערכת. אבל שימו לב למה שקורה לנו.

אנחנו מתרגלים שוב ושוב למערכת יחסים תקשורתית שבה אנחנו מצווים — והצד השני מבצע.

וכאשר התקשורת הזאת הופכת לחלק משמעותי מהיום שלנו, כדאי לפחות לשאול:

האם סגנון הדיבור הזה נשאר רק מול המסך?

אין כיום בסיס לומר שמי שמדבר בגסות לצ'אטבוט יהפוך בהכרח לגס כלפי בני אדם.

אבל בהחלט יש מקום לחשוב על ההרגל שאנחנו מטפחים.

הילדים מקשיבים גם כשאנחנו מדברים למכונה

הנקודה הזו חשובה במיוחד כאשר ילדים נמצאים בסביבה.

בדיון שהובא ב-CNN -סיפר David Robinson, שעסק בעבר בתחום בטיחות ה־AI -שכאשר ילדיו נמצאים לידו הוא מקפיד לומר למערכת please ו־thank you. לא כדי ללמד אותם שהרובוט הוא אדם.

אלא בדיוק להפך: כדי שהמפגש עם מכונה לא יבטל את הרגלי התקשורת האנושיים.

ילדים לומדים נימוסים לא רק כאשר אנחנו אומרים להם מתי אומרים" "תודה."

הם לומדים בעיקר מהדרך שבה אנחנו עצמנו מתנהגים.ההורים, המורים

אם ילד שומע אותנו מדברים בזלזול אל עוזר דיגיטלי, צועקים עליו או משתמשים בשפה משפילה, מבחינתו הוא שומע מבוגר מתקשר. הוא עדיין לומד מאיתנו.

ולכן השאלה איננה אם צריך לחנך את ה־AI -לנימוסים.
השאלה היא איזה בני אדם אנחנו מחנכים לידו.

אבל נימוס אינו אומר להיות נחמד כל הזמן , זו נקודה שאני מבקשת להדגיש.

• נימוס אינו התרפסות.

• נימוס אינו הסכמה.

• ונימוס בהחלט אינו מחייב אותנו לקבל תשובה גרועה בחיוך.

אם AI טועה, אפשר לומר:

• "התשובה אינה מדויקת. בדוק שוב."

• "לא לכך התכוונתי. נסה מחדש."

• "אני מבקשת להסתמך רק על מקורות אמינים."

חשוב לדעת:

• ישירות אינה גסות.

• אסרטיביות אינה חוסר נימוס.

ריצ'רד קווסט ניסח זאת היטב בסיום התוכנית: אפשר להיות ישירים, תקיפים וברורים — וגם אדיבים.

זה נכון מול AI בדיוק כפי שזה נכון בחדר הישיבות.

Manners -מ מול Etiquette- ודווקא כאן ההבדל חשוב. נימוסים מול נוהגים.

אני נוהגת להבחין בין שני מושגים:

Manners הם השפה האנושית — כבוד, התחשבות, הקשבה, רגישות. (נימוס)

Etiquette הוא מערכת הקודים והנוהגים שעוזרת לנו לדעת כיצד להתנהל במצבים שונים. . נוהגים

אני אוהבת לומר:

Manners are the Soft Skills.
Etiquette is the Fine Skills.

ועכשיו נולד לנו מרחב חדש לגמרי שבו אנחנו צריכים את שניהם:

AI Etiquette

חלק מהכללים שלו עדיין מתהווים. אין עדיין ספר נימוסים בן מאה שנה שמסביר כיצד נכון לפנות לצ'אטבוט.

אבל ה־Manners -כבר נמצאים אצלנו.

אנחנו יודעים מה פירוש לדבר בכבוד.

אנחנו יודעים את ההבדל בין להיות ישירים לבין להיות פוגעניים.

אנחנו יודעים שמילים יוצרות הרגלים.

ולכן לא צריך לחכות שהטכנולוגיה תכתוב עבורנו את כללי הנימוס שלה.

ומה עם יעילות?

יש מי שיאמרו: למה לבזבז מילים? הרי AI הוא כלי.

נכון.

אין צורך לכתוב:

"שלום, מה שלומך? אני מקווה שעובר עליך יום נפלא. האם במקרה תוכל בבקשה, אם זה לא קשה מדי..."

כדי לבקש תקציר של מסמך.

אפשר בהחלט להיות תמציתיים.

"בבקשה סכם את המסמך בחמש נקודות."

זו הוראה יעילה, ברורה ומנומסת.

נימוס טוב אינו מאריך את התקשורת. הוא משפר אותה.

ויש גבול נוסף שחשוב לשמור עליו

דווקא משום שאני בעד שפה מנומסת כלפי AI, חשוב לי לומר גם את ההפך:

אל לנו להפוך את המכונה לאדם.

אפשר לומר לה תודה בלי להאמין שהיא חשה הכרת תודה.

אפשר לכתוב בבקשה בלי לחשוב שהיא תיעלב אם נשכח.

ואפשר ליהנות משיחה טבעית עם AI בלי לשכוח שמאחוריה עומדת מערכת טכנולוגית.

זהו אולי אחד מכללי הנימוס החשובים של העידן החדש:

להיות אנושיים בשפה — מבלי לבלבל בין אדם למכונה.

שבעה כללים ראשונים ל־AI Etiquette

1. אמרו בבקשה ותודה כשזה טבעי לכם. לא בשביל המכונה — בשביל ההרגל האנושי.

2. היו ברורים וישירים. נימוס אינו דורש מלל מיותר.

3. תקנו בלי ל"השפיל,זו טעות" מספיק; אין צורך בשפה אלימה.

4. אל תהפכו את המכונה לאנושית יתר על המידה. שפה אנושית אינה הופכת את AI לאדם.

5. זכרו מי מקשיב. במיוחד ליד ילדים, גם השיחה שלכם עם מכונה היא דוגמה להתנהגות.

6. שמרו על פרטיותם וכבודם של אנשים אמיתיים. אל תכניסו מידע אישי או רגיש של אחרים ללא צורך והרשאה.

7. האחריות נשארת שלכםAI - יכול להציע מילים; האדם צריך לבחור אם, מתי ואיך להשתמש בהן.

השאלה בכלל אינה אם AI ראוי לנימוס

בכתבת הדגל הראשונה שלי, "האדם בעידן ה־AI", שאלתי איזה אדם אנחנו רוצים להיות בעולם שבו המכונה יודעת לעשות יותר ויותר.

כתבתי שם שככל שהעולם נעשה חכם יותר טכנולוגית, הוא זקוק יותר לחוכמה אנושית.

עכשיו אני מבקשת לקחת את השאלה צעד נוסף קדימה.

אנחנו מדברים עם AI מדי יום.

מבקשים ממנו דברים. מתווכחים איתו.

מתקנים אותו. לפעמים אפילו כועסים עליו.

ולכן אולי הגיע הזמן לשאול לא רק:

מה AI יכול לעשות עבורנו?

אלא:

מה השיחה עם AI עושה לנו?

ריצ'רד קווסט אמר שהוא אינו רוצה שהשימוש בבינה מלאכותית יגרום לו להוריד את הסטנדרטים של עצמו.

אני מתחברת מאוד למחשבה הזאת.

כי בסופו של דבר, המכונה אינה זקוקה ל"בבקשה" שלנו.

היא גם לא הולכת לישון מאושרת יותר מפני שאמרנו לה "תודה".

אבל אנחנו כן זקוקים להרגל לומר אותן.

הטכנולוגיה תמשיך להשתנות.

היא תהיה מהירה יותר, חכמה יותר ואולי גם אנושית יותר באופן שבו היא נשמעת.

אבל דווקא משום כך כדאי שנזכור:

הבינה המלאכותית אינה זקוקה לנימוס שלנו.

האנושיות שלנו כן.

כי גם בעידן ה AI - הנימוס נשאר השפה האנושית.

לכתבה הראשונה בסדרה:
האדם בעידן ה- AI : נימוס, נוכחות ורגישות אנושית בעולם משתנה.

האדם בעידן ה- AI -כתבה מס 1

©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ