כוחה של מילה - הורים וילדים

'חיים ומוות ביד הלשון'.

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

הורות לילדים זה מצב שדורש ערנות גבוהה ותשומת לב מרבית. חז"ל טבעו את הביטוי הנפוץ "חיים ומוות ביד הלשון" חשוב ונכון כפליים כאשר מדובר במצבים שבין הורים וילדים. דיבור הוא כלי רב עוצמה, ויש לו כוח עצום. הדיבור יכול לרפא אך יכול גם לפגוע, הוא יכול לעודד אך בו בזמן גם לייאש, ולכן יש להשתמש בו בצורה זהירה, קשובה ומיומנת.

חינוך הילדים לנימוסים חייב להתבצע בסיבה נינוחה,בארבע עיניים. אי אפשר להעיר לילד מול אנשים אחרים ,כגון מבוגרים או חברים שלו, גם סיטואציה פומבית כמו ביקור אצל קרובי משפחה כמו סבא וסבתא או חברים קרובים אינה מתאימה לכך. הדבר יגרום מבוכה רבה לילד,הילד ייעלב,יפגע ומצב זה יעורר התנגדות מצידו ואז תושג התוצאה ההפוכה בדיוק. יחד עם זאת, ילדים חייבים לדעת ולהפנים שיש קודי התנהגות שונים במצבים ומקומות שונים, אם הילד משתולל בביקור משפחתי, זה אמנם לא הזמן להטפות ולמוסר, אבל יש להפסיק את ההשתוללות על ידי אחיזת-חיבוק של הילד, ודיבור תקיף על הכללים הנהוגים באותו הבית. כמובן שלפני כל יציאה אם זה לביקור אצל משפחה, חברים או אפילו לקניות, כדאי לערוך שיחת הכנה לפני היציאה. שיחה כזו שתבהיר את כללי הנימוס והגיון העומד מאחורי כללים אלו, יכולה למנוע סיטואציות מביכות ואת הצורך לחנך את הילד בפומבי.והחשוב ביותר צריך לזכור שבדרכנו בחזרה,נציין ונעריך במילה טובה את התנהגותו ההולמת או את מאמציו לכבד את הסיטואציה והמקום.

ילדים מודעים לכך שלהורים יש ציפיות מהם, וציפיות כשלעצמן הן לא דבר רע. ילד לא צריך לחשוב כי הוא ילד טוב" משום שענה על צפיות הוריו או שהוא "ילד רע" כי לא עמד בצפיותיהם. החשיבה הזו מערערת את הביטחון של הילד שהוא אהוב על הוריו תמיד, ושלא משנה מה יקרה. לכן, חייבת להיות אבחנה מאוד ברורה בין ההתייחסות למעשה שהילד עושה לבין ההתייחסות לילד עצמו. המעשה יכול להיות טוב או לא טוב ויש לנתק בין "ילד טוב" למעשה טוב, בין "ילד רע" למעשה רע. במובן הזה, בחירת המילים היא משמעותית. היא מעבירה לילד איזשהו מסר. הורים צריכים לשים דגש על המעשה של הילד ולא על ההוויה של הילד כטוב או כרע.והמעשה במקרה שלנו הוא ההתנהגות המקובלת בתחום הנימוס והנוהג.

לפעמים כהורים אנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על כל מיני נושאים כשהילדים נוכחים, גם אם זה לא מתאים לאוזניהם, לפעמים אפילו מדברים בשפה זרה. חשוב לזכור שילדים קולטים הכול. סיטואציה כזו יכולה מעבר להעביר את מסר שהילד אינו רצוי בסביבה ושנוכחותו מפריעה להורים. תחושה כזו יוצרת משקע שלילי – השאירו את השיחות הפרטיות לשעות מאוחרות שהילדים אינם נמצאים! (איך נרגיש אנו המבוגרים בחברה בה הנוכחים יעברו לדבר בשפה זרה,או בסלנג לא מוכר?!)

התנהלות שגרתית נוספת שלפעמים הורים לא מודעים לתוצאותיה היא דיבור על הילד "מעל ראשו". הכוונה היא כשמדברים על הילד בנוכחותו כאילו הוא לא קיים, או לא נמצא בסביבה. הרבה פעמים אנחנו מדברים על ילדינו, מנתחים את תכונותיהם ומנבאים את עתידם כאילו הם חרשים, ושוב זה המקום להזכיר, ילדים קשובים לכול, גם אם נדמה שהם עסוקים בשלהם. הורות ערנית ומודעת צריכה להיות בעלת מיומנות דיבור, והתאמה של נושאי השיחה לזמן, מקום ומשתתפים.

בתור הורים חשוב לזכור שלנבואות יש נטייה להגשים את עצמן, ומילה שנזרקת לחלל האוויר כבר לא תוכל לסגת בחזרה. לכן מומלץ לא לשפוט תכונות, או להשוות בין אחים או בין חברים, חשוב להיזהר מתיוג הילד ככזה או כאחר, תיוג כזה הוא דבר שילווה את הילד כל חייו , ויהיה לו קשה מאוד להשתחרר מכך. בתור הורים אנחנו צריכים להאמין בילדים שלנו, וגם אם הילד מגלה נטיות חולמניות או גמלוניות, לתת לו להתנסות, גם במחיר של תאונות מינוריות כגון כוס מים שנשפכת. אם נתייג את הילד ונגע מראש שכוס המים תשפך, זה אכן יקרה – פעם אחר פעם – לעומת זאת, אם ניתן לילד להתנסות, ולא נעשה עניין מכישלונות, לילד תהיה מוטיבציה להמשיך ולנסות ולהצליח לבסוף!

בקיצור ולעניין:

• חינוך הילדים לנימוסים חייב להתבצע בסיבה נינוחה,בארבע עיניים

• לנבואות יש נטייה להגשים את עצמן

• כדאי לערוך שיחת הכנה לפני היציאה

• בחירת המילים היא משמעותית.

• דגש על המעשה של הילד ולא על ההוויה של הילד כטוב או כרע.

• השאירו את השיחות הפרטיות לשעות מאוחרות שהילדים אינם נמצאים!

• התאמה של נושאי השיחה לזמן, מקום ומשתתפים.

• אין לדבר על הילד "מעל ראשו".

כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ