סיביליטי בממ"ד ובדרך למרחב המוגן

*סיביליטי במצבי חירום: נימוסים במרחבים מוגנים

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

*סיביליטי,- מושג המתייחס לאמנות החיים המשותפים בחברה – תרבות אזרחית - תוך שמירה על כבוד הדדי, אדיבות ונימוס.

כתבתי את הדברים לראשונה בשנת 2012, בימי מבצע עמוד ענן. עדכנתי אותם שוב ב-2014, בצוק איתן, ולא האמנתי שאאלץ לחזור אליהם. אך שוב, גם ב-2021 – הגיע מבצע שומר החומות – שוב מצאתי את עצמי פותחת את הקובץ. חשבתי שאוכל סוף סוף לשלוח את הפוסט הזה לארכיון אך לצערי הרב, אוקטובר 2023 הגיע, ויחד עמו מלחמת חרבות ברזל, והטקסט הפך שוב לרלוונטי עד כאב. ומאז? המציאות הקשה לא עוצרת. חזיתות שנפתחות בזו אחר זו, ומלחמת ישראל-איראן – המכונה כעת "עם כלביא,"נדמה שכולנו חיים בתוך פוסט מתמשך, מתעדכן.והיום חוזרת שוב,"שאגת הארי", לא יאומן, אך זו המציאות שלנו והתקווה שאכן זו תהיה המלחמה האחרונה.

אזעקות, מרחבים מוגנים, כל אלה אינם רק מציאות ביטחונית אלא שגרה נפשית שנכפתה על אזרחים. כללים השתנו, האזעקות מגיעות בתדירות שונה, ההיערכות מתוחכמת יותר – אך הלב האנושי נותר זהה, פגיע ורועד.

האם ראוי להתרגל לחיים שבהם המציאות מתנהלת בין אזעקה לאזעקה, בין מקלט לממד, בין חוסר ודאות לרגעי נחמה? כשאין ברירה וזו המציאות, ללא ביקורת פוליטית , מדינית או ביטחונית.

כמה עצות מנומסות לעבור ימים /תקופה זו בצורה הטובה והרגועה והבריאה ביותר.שהמטרה בסופו של דבר : שיחד ננצח, ברוח, באחריות ובאנושיות.

______________________________

ההסתגרות בבית ובסמוך לו, האינטנסיביות המשפחתית, האינטימיות המאולצת עם שאינם בני משפחה או קרובים בתוך המרחב המוגן – כל אלה הם חלק ממנת חלקו של העורף וזו בהחלט מנה שלא פשוט לעכל. בשעות קשות כאלה, שבהן אדם מתמודד עם סכנות קיומיות, נחשפות לא פעם חולשות אנושיות. בשעות האלה חשוב לשמור על מקסימום רגישות והתחשבות בסביבה.

כשבמרחבים מוגנים נוצרת קהילה זמנית אך אינטנסיבית, שבה אנשים זרים נדרשים לחלוק מרחב מצומצם ומשאבים מוגבלים. במצב זה, במצב חירום, כאשר מתמודדים אנשים עם פחדים קיומיים ולחצים קיצוניים .הסיביליטי ההתחשבות באחר/ הנימוס מונע הדרדרות לכאוס חברתי והופכת להיות לא רק רצויה אלא חובה לתפקוד הקבוצה ולרווחתה .

כללי הנימוס - סיביליטי להתנהגות במרחב הציבורי, בתקווה להקל, ולא במעט את סבלכם.

• הנחיות פיקוד העורף – הן לא המלצה, הן חובה!!!
  התייחסות רצינית להכנות מוקדמות תסייע לכולכם לשמור על אווירה רגועה ומרוסנת.

• שימו לב לאחרים – האחריות ההדדית מצילה חיים.
  בדרך לממד או למקלט – חפשו את השכן הקשיש, את האם לבד, את הדלת שנותרה סגורה. לפעמים דפיקה אחת מצילה חיים.

• הימנעות מדחיפות, בכניסה למרחב המוגן. - הימנעו מדחיפות, שמרו על סדר ותור, הפגינו איפוק ואחריות. כך נגיע מהר יותר, ונשמור על כבוד הדדי גם תחת לחץ.

• מקומות ישיבה – עדיפות למבוגרים, הורים עם ילדים קטנים, אנשים עם צרכי מיוחדים , תוך הקפדה על עדינות ורגישות.

• ניקיון וסדר – שמירה על ניקיון המרחב לטובת השוהים בו, וודאות שהמקום יהיה ראוי גם לביקורים עתידיים.

• בתוך המרחב המוגן – הפכו לשגרירי דרך ארץ.
  עודדו את הרוח, חלקו מים, או חיוך. עצם המבט החם, האמפתיה, המילה הטובה – יכולים לשנות הכול. אך שימרו על איזון – אל תחטטו, אל תחדירו מבטים חודרניים. גם כאן יש כבוד למרחב אישי.

• לכל אדם סף חרדה אחר – כבדו זאת.
  אל תמהרו לשפוט. חלק יגיבו באדישות, אחרים בפחד עמוק. גם אם התגובה נראית לכם קיצונית, הקשיבו, תכילו. לגלוג, ציניות או כעס לא מועילים – להפך, הם עלולים לפגוע.

• התפרצות עצבים? סלחו לעצמכם – אבל גם התנצלות ראויה נדרשת.
  הלחץ נותן אותותיו. אם התפרצתם – אל תטאטאו. כשנרגעתם, חזרו ובקשו סליחה בכנות.

• הימנעות מוויכוחים מיותרים – התמקדות בצרכים המשותפים במקום בחילוקי דעות

• גם לחיות המחמד רגשות ופחדים. הן חלק מהמשפחה. להכניס כלב לממ"ד או למרחב המוגן מקובל וחובה. אך חובה עלינו לדאוג שיהיה נקי , צמוד אלינו וגם משהו להרגיעו. שלא יפריע לאותו קהל הנמצא אתנו ולא ממש חובב חיות.

• הטלפון הסלולרי (במידה ויש קליטה)– ברגישות.
  דברו בשקט, קצר ולעניין. אל תפיצו שמועות, אל תעצימו חרדות. הציעו גם לאחרים, שאין בידם טלפון, ליצור קשר עם יקיריהם.

• היזהרו מהפצת שמועות – וודאו את מקור המידע.
  אל תהיו “רב-סרן שמועתי”. כל שמועה בלתי מבוססת – מיותרת ומזיקה.

• סיגריות – מחוץ למרחב.
  גם במתח – לא מעשנים במרחב מוגן. האוויר מצומצם, וההתחשבות הכרחית.

• התארחתם במקלט? כבדו.
  כבדו זה את זה, כבדו באוכל ושתייה. זכרו – זהו מפגש כפוי, אך הוא יכול להפוך למפגש אנושי.

• לפני היציאה – נקו, סדרו, התבוננו סביב.
  אולי תצטרכו לחזור לשם. השאירו את המקום ראוי לכם ולאחרים

• כמו שעזרתם לנזקקי העזרה להיכנס למרחב, כך עיזרו להם לצאת

• אל תרוצו לראות את “הנזק”.
  צאו רק לפי הנחיות כוחות הביטחון. הסקרנות מובנת – אך היא עלולה לסכן.

לסיכום:

ההסתגרות בבית ובסמוך לו, האינטנסיביות המשפחתית, האינטימיות המאולצת עם שאינם בני משפחה או קרובים בתוך המרחב המוגן – כל אלה הם חלק ממנת חלקו של העורף וזו בהחלט מנה שלא פשוט לעכל. בשעות קשות כאלה, שבהן אדם מתמודד עם סכנות קיומיות, נחשפות לא פעם חולשות אנושיות. בשעות האלה חשוב לשמור על מקסימום רגישות והתחשבות בסביבה.

לכן הסיביליטי במצבי חירום איננה מותרות אלא הכרח. היא משמשת כמנגנון הגנה חברתי המאפשר לשמר את האנושיות גם בתנאים הקשים ביותר. דווקא כאשר אנשים מתמודדים עם פחדים קיומיים ועם מציאות קיצונית, נחשפת האנושיות האמיתית ונבחנים ערכים יסוד של רגישות, הכלה והתחשבות.

לכתבה נוספת עדכנית למצב פסח 2026 מדריך הנימוסים - פסח 2026

מאחלת

שיחד – ננצח. ברוח, באחריות, ובאנושיות.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ