סיגרים - הנאה עטופה בידע

סיגרים - הנאה עטופה בידע
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 12.10.09

קצת היסטוריה...

כאשר קולומבוס גילה את העולם המערבי באוקטובר 1492, הוא מצא את האינדיאנים מעשנים צמחים שונים ושאר ירקות ללא אבחנה.

קולומבוס הצטרף אל מעלי העשן ויחד גילו את הסיגרים. מאוחר יותר, גילה מגלן את הטבק בקריביים ובאסיה, ומאז נפוצו טבק וסיגרים בכל רחבי העולם.

אגב, גם ההתנגדות לעישון סיגרים היא עתיקת יומין. המלכה ויקטוריה למשל, אסרה על בנה לעשן סיגרים - אך הוא המשיך לעשות זאת מאחורי גבה.

צמחי טבק

הטבק גדל בחממה מקורה, כדי להגן עליו מפני השמש החזקה.

זרעי הטבק נזרעים אחד-אחד, באופן ידני, וכבר בתום 45 יום הופכים לשתילים.

לאחר 120 יום, צמחי הטבק כבר גדולים דיים והעלים מוכנים לקטיף.

ייצור סיגרים

לאחר שעלי הטבק נקטפים, מתחיל תהליך ייבוש. בסופו מאגדים את העלים בצרורות וטובלים במים. ואז שוב מייבשים באוויר תוך נפנוף ידני של הצרור. תהליכי יבוש והרטבה חוזרים ונשנים הופכים את העלים לגמישים מאוד, כדי שיוכלו לשמש לעטיפת הסיגרים. על מנת לשפר עוד את גמישותם עוברים העלים תהליך של יישור ומתיחה. רק עכשיו העלים מוכנים לגלגול.

פנים הסיגר מכיל עלים יבשים ואלה נעטפים בעלים רכים וגמישים, המפרישים שומן. כשהסיגרים מגולגלים, הם נשמרים כשנה במקום סגור, במצב של 75 מעלות.

ייצור סיגר איכותי נמשך 3-4 שנים.

המפעל העתיק ביותר בעולם לייצור סיגרים הוא פרטגז, שקיים כבר משנת 1845. במפעל זה נעשה כל תהליך ייצור הסיגרים באופן ידני, ומכאן גם איכותם המעולה.

איכות הסיגר

הוואנה, קובה היא המקום המפורסם ביותר בסיגרים שלו, והם נתפשים כאיכותיים ביותר. עם זאת, מומחים אמריקאים נוטים להתווכח עם דעה זו וטוענים כי ישנם סיגרים טובים יותר, שאינם קובניים. בכל אופן, מומחים מסכימים כי כ-60% מאיכות הסיגר ומטעמו נובעים מהעטיפה שלו.

קיטום קצה הסיגר

לפני שמדליקים את הסיגר, קוטמים את קצהו, בכדי "לפתוח" אותו ולהכין אותו לעישון. ישנן ארבע דרכים לחיתוך הסיגר.

• בעבר, היו מחוררים את הקצה בעזרת מחט עבה מיוחדת. זוהי שיטה שיצאה כבר משימוש.

• קיטום בצורת V - יוצר ארובה לעשן ונותן טעם רב לסיגר. כיום לא משתמשים בשיטה זו מכיוון שהסיגרים עבים יותר וחיתוך כזה עלול לקרוע את עטיפת הסיגר.

• קיטום בסיבוב - בצורת קילוף סיבובית ומשיכה לאחור.

• גיליוטינה - קוטמת את הקצה בצורה חדה ושווה. זו השיטה המועדפת והנפוצה ביותר כיום.

הצתת הסיגר

לא מדליקים את הסיגר בעזרת מצית דלק או חומר כימי אחר, כי חומרים אלה משאירים טעם לוואי לסיגר ופוגמים בהנאת העישון. החום של האש מצוי בקצה העליון של השלהבת, לא במרכזה. בנקודה זו יש להדליק את הסיגר.

לפני שמדליקים את הסיגר, יש לחמם אותו מעל הלהבה, אך לא לתת לו לגעת באופן ישיר באש. כך מתייבשת הלחות והסיגר נוח יותר להדלקה. הוא יקבל את האש בצורה טובה יותר. מספיק לקרבו לאש ואין צורך במגע ישיר.

יש להקפיד שכל קוטר הסיגר דולק. במידה ולא, יש לחזור על תהליך ההדלקה, עד שכל הקוטר יקלוט את האש. רק כך ניתן להבטיח עישון מהנה ואיכותי.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ