בזמנו בארץ ובמרבית מדינות העולם חגגו יום זה בשמות שונים. "יום האם", "יום האב", יום שנועד להעריך את האמא או האבא ואת טיפולם המסור בבית ובמשפחה. ככל שהעולם מתקדם ודפוסי ההתנהגות המשפחתיים משתנים, משפחות הופכות להיות חד הוריות, מבחירה או משכול, המושג "יום המשפחה" הוא חדש יחסית, הוא מתחשב ומתייחס לכל מבנה ומצב משפחתי.
בני אדם בעולם מתחלקים לשתי קבוצות כאשר מדובר בגישה ורגש לבעלי חיים (ההתייחסות במאמר זה הוא לחיות מחמד). אלו שמגדלים את חיות המחמד כבני המשפחה ברגש חם, אוהב ודואג, לעומתם הקבוצה שאינה חיה בשלום עם בעלי חיים ו"לא מבינים" איך מגדלים חיות אלו בבית.
להתבגר היום זה שונה מלהתבגר פעם, אך אין זה אומר יותר או פחות קשה, זה אחרת, גיל ההתבגרות הוא גיל קשה גם לנוער וגם להורים.
האם קרה לנו פעם כשהיינו במסיבת הסיום של ילדינו וראינו את עומר הבן של שירלי ויובל, על הבמה, לא זיהינו אותו בתחילה, אך כששירלי, האימא, שישבה לצדי שאלה מה את אומרת על עומר נפל לי האסימון, הרי ההליכה שלו ממש של יובל אביו אי אפשר לטעות - ממש יובל קטן.
בעקבות שינויים חברתיים ותרבותיים בעולם, שונה יום האם ליום המשפחה: ביום האם הדגישו את תפקידיה של האם כמטפלת בבית ובילדים, תפיסה מסורתית של האם ותפקידיה. ביום המשפחה מדגישים את הקשרים בין בני המשפחה הקרובה והמורחבת ונותנים את הדעת על מהות האהבה ועל התמיכה ההדדית בין בני המשפחה. התפיסה היא של חלוקת תפקידים שוויונית במשפחה, ומתן הכרה לכל סוגי המשפחות השונות: גרושים, משפחות חד הוריות, משפחות חד מיניות וכולי.
כשהמוות מכה קרוב אלינו, כאשר חבר, קרוב משפחה, אבא, אמא בנים ובנות, ילדים בכל גיל, חיילים ואזרחים במבצעים ומלחמות, קשה מאוד לחזור, להמשיך ולשדר "עסקים" כרגיל. מסביב לנו החיים אמנם ממשיכים להתנהל - השמש זורחת, אנשים קמים בבוקר לעיסוקיהם וחוזרים לעת ערב אל משפחותיהם - אבל אצל האבלים הכול נעצר ומשתבש.
ילדים זה שמחה, אומר השיר ואומרים כל מי שהפכו כבר להורים, אבל טקס ברית המילה היה עבור רבים מהם רגע טראומטי. ההתמודדות עם עולל רך בימים, שעומד לעבור הליך כירורגי, בעוד אימו מסתובבת בין אורחיה כואבת ותפוחה עדיין, ההורמונים משתוללים בקרבה, הוא לא בדיוק מה שאפשר להגדיר "סיבה למסיבה".
