שפת המניפה

שפת המניפה
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 13.3.12

המניפה היא אביזר שהשתמשו בו נשות האצולה בדיסקרטיות והיא היוותה אמצעי תקשורת בלתי מילולי עם המאהבים בעיקר. הנשים היו מצוידות במניפות כשם שגברים היו חמושים בחרבות.

מן המאה ה-16 ועד 1800 בכל רחבי אירופה, אי-אפשר היה למצוא אישה שלא מחזיקה בידה מניפה – "שרביטה של האישה" נהגו לקרוא לה, כי היא הסתירה מאחוריה הרבה תככים, אהבה ושערוריות. הנשים שבעבר היו כנועות פיתחו את שפת המניפה, שהלכה ונשחקה מן העולם.

בשנים האחרונות לאט לאט ובעקביות אנו פוגשים יותר ויותר את אותה מניפה, שפעם הייתה מזוהה אך ורק עם נשים מהדור הקודם שפגשנו או שאפילו לא הספקנו לפגוש אלא בתמונות משפחה עתיקות או בתמונות אמנות של טובי הציירים שבן המניפה הייתה חלק בלתי נפרד מהתרבות.

נוסטלגיה, אופנת הווינטג' שהפכה פופולארית יותר, חיפוש אחר גימיקים חדשים בתחום אביזרי האופנה או אולי שילוב של ההתחממות כדור הארץ, אופנה ופרקטיות – תהיה הסיבה תהיה אשר תהיה - נקבל ונאמץ את המניפה בברכה.

ההיסטוריה של המניפה החלה בתקופת העת הקדומה. למניפה היו כמה שימושים: קירור - הזרמת אוויר קר יותר, סילוק חרקים, פריט טקסי בתרבויות שונות, פריט לבוש מן הזמנים העתיקים וכסמל סטטוס ומעמד חברתי.

במהלך התפתחותן, יוצרו המניפות ממגוון חומרים ושילבו בהן עיצובים אומנותיים. המניפות הפשוטות ביותר היו עשויות מעלים או מחפצים שטוחים, עלי דקלים או נוצות. מניפות קדומות אלה נקראו "מניפות מסך". מראיות היסטוריות עולה שמשרתים או עבדים היו מתפעלים אותן (מצריים, אשור יוון העתיקה ועוד).

המניפה המתקפלת הומצאה ביפן במאה השישית והובאה לסין במאה התשיעית. מניפת הריקוד הסינית פותחה במאה השביעית. הצורה הסינית למניפת היד הייתה שורת נוצות מחוברות לקצה של ידית. במאה ה-17 הפכה המניפה המתקפלת, שהגיעה מסין לפופולארית באירופה, בעיקר באנגליה. המניפה קיבלה נוסח רומנטי ושילבה בדים, תחרות ומלמלות נשיים והפכה לפריט נשי בלבד. יש להזכיר שעד אז במניפה השתמשו גם גברים ובמקומות מסוימים בעולם כמו ביפן, עד היום גם גברים משתמשים במניפות.

אז מהי שפת המניפה?
בעבר היו שלושה מוטיבים שהכתיבו את ההתנהגות האישית האריסטוקרטית: בושה, משמעת ורגישות. (כיום מוטיבים אלו הוחלפו בהופעה, תקשורת והתנהגות) תקופה בה הנימוסים הנוקשים אילצו את הנשים ליצור שפה, שפת סימנים, שפה שדרכה תוכלנה לשוחח עם המין השני בציבור ובאירועים השונים, ולחמוק מעיניהם הפקוחה של הקרובים ושומרי המוסר. שפה זו כללה אין ספור מחוות.

להלן כמה מהפירושים הנפוצים ביותר של שימוש במניפה:

• החזקת מניפה ביד שמאל: "אני לבד".

• החזקת מניפה ביד ימין: "אני נשואה/מאורסת".

• נפנוף המניפה ביד שמאל: "התקרב ודבר איתי".

• נפנוף המניפה ביד ימין: "אני רוצה לרקוד".

• פתיחת המניפה במהירות: "אל תתקרב, חכה לסימן ממני".

• סגירת המניפה במהירות: "אתה לא אוהב אותי יותר".

• החזקת המניפה קרוב ללב: "כבשת את לבי".

• החזקת המניפה קרוב לכתף ימין: "אל תחשוף את הסוד שלנו".

• החזקת מניפה קרוב ללחי ימין: "מתי נוכל להיפגש לבדנו?".

• מניפה המסתירה את הפנים ביד ימין: "בוא אחריי".

• מניפה המסתירה את הפנים ביד שמאל: "אני אוהבת גבר אחר".

• החזקת המניפה בשתי הידיים: "סלח לי".

• החזקת המניפה מתחת לשפתיים: " אתה יכול לנשק אותי עכשיו".

• בהייה בהדפס שעל גבי המניפה: "עוקבים אחרינו".

• העברת אצבע סביב המניפה הפתוחה: "אתה מתנהג אליי באכזריות".

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ