הכדור בידיים של אולמרט

הכדור בידיים של אולמרט
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 8.1.2006

בעל כורחו ובנסיבות איומות נכפה על אהוד אולמרט לעזוב את יציע האוהדים של בית"ר ולקחת על עצמו 11 תיקים וראשות ממשלה אחת. זהו עול כבד ופתאומי ללא ספק, אך גם חלון הזדמנויות מדהים. בגיל 61 ועם ותק לא רב יחסית בכנסת, אולמרט מקבל הזדמנות לעשות היסטוריה. השאלה הגדולה היא האם הוא מסוגל?

אריק שרון, יבדל"ח, הוא מנהיג כריזמטי וסחוף עם הררי ניסיון ומוניטין בינלאומי. לחובתו גילו המבוגר ותיבת שרצים נכבדה, אולם אין ספק שקשה מאוד להיכנס לנעליו הגדולות. מצד שני שרון מותיר אחריו גם כף נעליים, כלומר תשתית איתנה וקהל אוהד, שיעשה הכל על מנת לסייע לאולמרט להתאקלם ולנצח. כדי לעמוד במשימה, אולמרט – כמו כל מנהיג - צריך למצות את יתרונותיו, ומעל לכל לדעתי, לפתח את תדמיתו כמנהיג. הנה כמה עצות איך עושים את זה.

הופעה
מבחינת הופעה, אולמרט במצב טוב. הוא גבוה ושמור, הוא מתלבש נכון ומכבד את התקנון והסיטואציה, יש לו שפת גוף נינוחה ובוטחת, ונוכחות מרשימה באופן כללי. הפגם היחיד שמצאתי בלבושו הוא עניבות צבעוניות מדי, שיצרו רעש מיותר בהופעתו, אולם נראה כי לאחרונה הוא שיפר את הקולקציה שלו.

התנהגות
אולמרט הוא איש העולם הגדול מצד אחד ואוהד כדורגל מושבע מצד שני, אדם אינטליגנטי ורהוט, עם סגנון דיבור אליטיסטי, אבל גם מבקר קבוע בשוק מחנה יהודה. איכשהו, למרות האיזון לכאורה בין שני הצדדים באישיותו, לא דבקה בו תדמית ה"סחבק". להיפך. אולמרט נתפס כאדם קר ומנוכר וגילויים של לב רחב ואצילות נפש מצידו, למרות שמסתבר כי יש כאלה לא מעט, מפתיעים אותנו בכל פעם מחדש. ולא רק אותנו. גם חבריו למפלגה חוששים מקשיי עבודה בצוות, מחוסר שיתוף ומבעיות של האצלת סמכויות. למה? לא ברור. אולי זה נובע מחוסר היכרות מספקת עקב חשיפה מצומצמת יחסית, אולי משהו בהתנהגותו משדר סנוביות, למרות שאינו מתכוון לכך. במדינת ישראל קשה לקבל אף מורם ואולמרט, אם ברצונו להתחבב על העם, יאלץ לעבוד על זה.

תקשורת
מלח ופלפל הם תבלינים שכדאי לאולמרט להוסיף לתפריט התקשורתי שלו. כדי להיות מנהיג אמיתי, אולמרט צריך לעבוד על הכריזמטיות ואולי להחזיר לעצמו קצת מן הלהט שאפיין אותו בצעירותו, ובעיקר לדעתי – ללמוד לדבר בגובה העיניים. לזכותו ייאמר שיש לו את הנתונים הבסיסיים להיות תקשורתי ברמה בינלאומית ושברמה המקומית הוא מגלה כרגע את הרגישות המתבקשת מן הסיטואציה, אבל את העוצמה הדרושה כדי לסיים את המהלך שהתחיל שרון, כדי לזכות באמון העם ולהוביל מהלך היסטורי - עדיין לא רואים.

בסיכומו של דבר, הכדור בידיים של אולמרט. אם הוא מחליט לקחת על עצמו את ההנהגה, הוא צריך לשנס מותניים ולהתחיל לעבוד. האמריקאים, שלא לציטוט, רואים בו מנכ"ל טוב ופרגמאטי שיוביל את ישראל לפתרון מדיני. זה מצוין מבחינת התדמית הפוליטית הבינלאומית, אבל לא מספיק ברמה המקומית. אנשים מונעים ב-90% על ידי הרגש ובמקרה שלפנינו, עוד יותר מתמיד – בלי רגש זה לא ילך. אולמרט צריך להעביר מסר שיש לו את המוטיבציה ושהוא מאמין בכל לבו בדרך שהתווה שרון, לשכנע קודם כל את חברי סיעתו ואז לסחוף אחריו את העם. ניצחון בשתי החזיתות הללו הוא אתגר רציני.

בהצלחה!

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ