דיוק – סימן היכר של התחשבות וכבוד אנושי

דיוק – סימן היכר של התחשבות וכבוד אנושי

תמי לנצוט ליבוביץ

אתם קובעים פגישת עסקית בבית קפה תל אביבי. הפגישה נקבעה לשתיים בצהריים. הופעתם במקום חמש דקות קודם לכן ותפסתם שולחן. השעה שתיים חולפת. שתיים וחמישה, שתיים ועשרה, והאדם לו אתם מחכים עוד לא הופיע.

אתם מצלצלים, אך המנוי אינו זמין. שתיים ורבע. אתם מתחילים לכעוס. עזבתם את המשרד בשיא הלחץ, ובשלוש, באותו בית קפה, כבר ממתינה לכם פגישה נוספת. שלא לדבר על האוכל שאתם נמנעים מלהזמין כדי לאכול יחד עם אותו אדם.

בסופו של דבר מתחילה הפגישה שלכם אחרי חצי שעה, כאשר הצד השני מגיע בנינוחות ושואל: "אתה פה כבר הרבה זמן? נדמה לי שהנייד שלי סגור, לא?"

קל לתאר מה תהיה תוצאותיה של פגישה כזאת. כשאתם כועסים על מישהו שאיחר ולא התנצל, אתם חושבים לעצמכם: אם כך הוא מתייחס, איך נרים יחד את מה שתכננו?

ואכן, הדבר הגיוני. איחורים לא תורמים לתדמית של אדם ואינם תואמים את גישת הסיביליטי. איחור ובמיוחד איחור שאין אחריו התנצלות כנה ואכפתית משדר לצד השני את הדברים הבאים:

1. אני מזלזל בך.

2. איני מהסס לגזול מזמנך היקר.

3. אני לא מתנצל, כי אין לי על מה.

לכן נסו תמיד לדייק, גם אם הפגישה נערכת במשרדו או בביתו של האדם השני.

איחרתם שלא באשמתכם? הרימו טלפון. אמרו שאתם מאחרים, הסבירו בדיוק מדוע אתם מתעכבים ועדיין לא הגעתם אל מקום הפגישה. זה ייצור תחושה שאינכם מזלזלים, שאתם מתאמצים. הראו שאתם מצטערים ושכן אין זו דרככם לאחר.

האמת שנושא זה לא זר לנו ולא חדש, כולנו יודעים ומבינים אך....... משום מה התופעה חוזרת ונשנית. גדלה בממדיה, התירוצים הופכים להיות יצירתיים יותר ויותר. אבל עצמת הרגש האנושי שמבוסס על 90% יחס וכבוד נפגע, ומדלג על 10% הנותרים הבנויים על השכל הישר והגיון .