ה"דוגרי" הישראלי

ה"דוגרי" הישראלי
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 3.3.08

מבקרים בישראל, בין אם תיירים ובין אם אנשי עסקים, מעירים לעיתים תכופות על התנהגותם הבוטה של הישראלים. בוטות זו, שנחשבת בעיני הישראלים כישירות וכנות, נתפסת בעיני אורחים מחו"ל כחוצפה וחוסר רגישות.

הבוטות הישראלית באה לידי ביטוי בשאילת שאלות מרובות שפולשות לפרטיות היחיד, מתן תשובות לשאלות שהופנו לאדם אחר או פרץ דיבור שקוטע את דבריו של שותף לשיחה. בפי הישראלים, אקט זה מכונה בשם "דוגרי", דהיינו, התנהגות ישירה, נטולת צביעות וחסרת התחסדות. התפיסה הרווחת היא כי "לדבר דוגרי" משמעו לומר את האמת לאמיתה – בלי דיפלומטיה או "התייפייפות".

חיי הביטחון המתוחים בישראל יוצרים ראייה ריאליסטית, לפיה משחקי סחור-סחור אינם לגיטימיים כאשר המחר מוטל בספק. מאחר והמציאות הביטחונית מותירה מספיק מקום לסימני שאלה, האמת והכנות היא תרופת מנע לחרדה עבור הישראלים.

גישה ישירה זו נובעת גם מהאספקט האנתרופולוגי של הישראליות. מחקרים מצאו כי החברה הישראלית מעריכה אינטואיציה יותר מקוגניציה וכן מחוות בלתי מילוליות על פני דיוקים לשוניים. בחברה זו מקובל מאוד להביע רגשות ולפתח אל חברי העבודה קירבה רבה, שדומה במובנים רבים לקרבה בין בני משפחה. תחושת חום ונוחות זו מאפשרת לכל אדם לומר את אשר על לבו, מבלי לסנן בקפידה את ניסוחיו או לדקדק במילותיו. הדברים נאמרים "תכל'ס", ללא הקדמות וללא סיכומי ביניים – ישר ולעניין.

בשנים האחרונות, העולם הפך לכפר גלובלי קטן, ועם חדירת הגלובליות לחברות מקומיות – עלתה רמת המודעות למאפייני חברות לוקאליות ולכללי החברה הבינלאומית. מודעות זו בולטת בעיקר בעולם העסקי הישראלי, שבו קודי התנהגות בינלאומיים עשויים להיות קריטיים עבור הצלחתם או כישלונם של העסקים. על אף היווצרותה של תרבות גלובלית חדשה, עדיין לא נס לחו של הדוגרי הישראלי. עם זאת, אין ספק שישכילו אלא שישמרו את "התכל'ס" לחיי החברה האישיים, בהם לכולם יש מה לומר – ללא סייגים.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ