משנכנס אדר מרבים בשמחה

"משנכנס אדר מרבים בשמחה"
תמי לנצוט ליבוביץ

"משנכנס אדר מרבים בשמחה" אמרו חכמים והאווירה עולצת היא אכן עד היום חלק מהוויית החג. הורים מלבישים את ילדיהם בתחפושות, מאפרים את פניהם ומתעדים בצילום, אורזים דברי מתיקה באריזה דקורטיבית ויוצאים אל יומם. יום כזה אינו יום רגיל. שלא מן הנמנע, הקרנבל שאוחז במדינה משליך גם על התחום העסקי.

פורים, לכאורה, הוא הזדמנות להשתחרר מכבלי התדמית וללכת אחר נטיות הלב או גחמות הפנטזיה, אבל רק לכאורה. אמנם העובדים מוזמנים להתחפש, לעיתים הארגון דואג לספק להם חומרי גלם לתחפושות, כדי לעודד אותם לצאת מן השגרה, אבל זו מראית עין של חופש שאינו באמת קיים. למעשה, הקוד הבלתי כתוב בזירת העסקים/העבודה אינו מאפשר תחפושת אמיתית, אלא סימון בלבד. איש עסקים שיעטה על עצמו לבוש גרוטסקי או קיצוני, לא יזכה לרוב לתגובות מקצועיות חיוביות.

שימו לב למה שקורה בעסקים נותני שירות, הפתוחים בחג ללקוחות. לרוב תמצאו שם אנשי מכירות באיפור מיוחד, מנהלים עם אביזר סמלי או כל סוג של תחפושת מינימאלית, שתפגין כבוד לרוח החג מבלי לייצר "רעש" שיפגע בעסקים. האם תוכלו לנהל פגישת עסקים כשמולכם אינדיאנית עטופת יוטה ומכוסה בצבעי מלחמה? האם תוכלו להיכנס לחדר הישיבות עם ספיידרמן, הניצב נולכם במלוא הדרו? עסקים שפועלים בפורים "כרגיל", נוהגים כלפי החג בגישת "ללכת עם, להרגיש בלי" וכך מצפים גם מכן לנהוג. בין אם אתם עובדים בבנק, בבית ספר, בחברת הייטק וכו' – אלא כן זהו ארגון שבו יצירתיות ומעוף הם שם המשחק, הותירו את התחפושות האמיתיות מחוץ לעסק.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל, וכבר הזכרנו את העסקים ה"אלטרנטיביים" באופיים. גם מסיבת חברה בערב או מפגש חברתי נהנים מקוד התנהגותי שונה לגמרי, ויש גם יחידים הפורצים את הקוד. המצחיק הוא, שהיחידים הללו יכולים לפרוץ את הקוד בכל יום שהוא, לאו דווקא בפורים. יחידים אלה נהנים (או סובלים) מתדמית אקסצנטרית, השונות שלהם היא ערך המותג שלהם, הם נוהגים ללבוש כל העולה על רוחם והסביבה למדה לקבל זאת. לעיתים האנשים הללו הם קורבן תדמיתי ולעיתים הם מצליחים לייצר תדמית ייחודית כל-כך, שהיא שוברת את כל החוקים ומולידה פנומנאליות. עבור בני המזל הללו – כל יום פורים.

השם פורים נגזר מהמילה פור (גורל), שהפיל המן הרשע על היהודים; העם היהודי היה נתון תחת גזירותיו הקשות ומרדכי היהודי, דודה של אסתר המלכה, נאבק למען ביטול הגזירות. חג פורים מסמל את הנס הגדול שנעשה ליהודים בימי אחשוורוש. המאבק שלהם לא נסב על קיומו הרוחני של עם ישראל, כמו בחנוכה למשל, אלא על עצם קיומו הפיזי. זוהי הסיבה שהחג מונצח לא רק באמצעים רוחניים אלא גם באמצעות ביטויים גשמיים של אוכל, שתייה ושמחה. שמחת פורים היא מעין הפגנה כלפי יורשיו של המן וממשיכי דרכו לאורך הדורות, על כן אחד מעיקרי החג הוא לשמוח ולצהול.

במהלך החג נוהגים לקיים שבע מצוות:

1. קריאת מגילה
2. משלוח מנות איש לרעהו
3. מתנות לאביונים
4. קריאת התורה
5. אמירת "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון
6. משתה ושמחה, סעודה
7. איסור הספד ותענית

תענית אסתר
דיני הצום זהים לאלה של שאר תעניות הציבור. הוא מתחיל עם עלות השחר ומסתיים עם שקיעת החמה. לפי מקורות חז"ל, יהודי פרס היו בתהליך של התבוללות שבא לידי ביטוי בכך שחלקם נענה לקריאת אחשוורוש ליטול חלק במשתה שערך. השתתפות במשתה זה היוותה פגיעה חמורה בגאווה הלאומית, שכן כלי המשתה היו כלי המקדש אשר נלקחו לבבל בימי נבוכדנאצר והסעודה כללה אכילת טריפות ושתיית יין נסך.

על מנת שהעם יהיה ראוי לנס, היה עליו לכפר על מעשיו על ידי צום, בכי ומספד, ולכן נקבע צום תענית אסתר. גם כאן, כמו בחגים יהודיים אחרים, הצום יוצר מעבר חד בין תענית ואבל לבין משתה ושמחה (להזכירנו כי אין בעולם שמחה מוחלטת, שאינה מהולה בעצב).

במגילה נקבעו ארבעה דיני פורים:
1. קריאת מגילת אסתר
2. סעודת פורים
3. משלוח מנות
4. מתנות לאביונים

קריאת מגילת אסתר
את מגילת אסתר נוהגים לקרוא פעמיים. בליל החג, לאחר תפילת ערבית, ובבוקר היום עצמו, אחרי תפילת שחרית. עם השנים התפתח הנוהג של הרעשה ברעשנים בכל פעם ששמו של המן מוזכר בקריאת המגילה. מקור הנוהג הזה הוא בציווי של השמדת זכר עמלק ("מחה אמחה את זכר עמלק").

סעודת פורים - מצווה
ימי פורים נקבעו כימי משתה ושמחה, ובכך הצטווינו לערוך סעודה בימי פורים. הסעודה שנערכת בליל החג, אין בה בכדי להוציא לידי חובה, וחייבת להיערך סעודה נוספת ביום פורים עצמו, לפני שקיעת החמה, "חובת סעודת פורים שיאכל בשר ויכין סעודה נאה אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר ויירדם בשכרותו".

מקור הנוהג לשתיית היין בחג הוא נס פורים. ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, ומפולת המן הייתה במשתה היין שעשתה אסתר, ועל ידי התשובה תוקן החטא שחטאו ישראל במשתה אחשוורוש - לכן חייבו חכמינו זיכרונם לברכה להשתכר ביין ואמרו: "חייב אדם לבסומי בפוריא, עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ואולם מי ששתיית הרבה יין מזיקה לו לבריאות, או שחושש שמא יבוא לידי קלות ראש או ישכח לברך ולהתפלל - אינו צריך להשתכר, אלא שותה יותר מהרגלו ויירדם מיינו ובכך הוא יוצא ידי מצות חכמינו שהישן אינו יודע בין ארור לברור".

מאכל המזוהה עם חג פורים מכונה "אוזני המן" – עוגיות שמרים ממולאות בריבה, פרג או שוקולד. נוהגים לייחס את השם לצורת כובעו של המן או לצורת אוזניו, כשחזר לביתו מושפל מחצר המלך.

משלוח מנות
מטרת מצווה זו היא להרבות אחווה ואהבה בישראל. משלוח המנות מורכב מדברי מאכל ומשקה, ויש הנוהגים לצרף למשלוח מנות בסיסי זה גם מתנה / הפתעה כלשהי. את משלוח המנות נותנים פנים אל פנים ובדרך כלל ילדי המשפחות הם אשר נותנים את משלוחי המנות. כאשר אנו מקבלים משלוח מנות, ראוי לתת בו בזמן משלוח משלנו בחזרה. לשם כך, מומלץ להכין בבית כמה משלוחי מנות רזרביים.

מתנות לאביונים
מתנות - לשון רבים, אביונים - לשון רבים, ומכאן, כדי לצאת לידי חובה, יש לתת לפחות שתי מנות לשני אביונים. מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודה ובמשלוח מנות. נהוג לתת את המתנות לעניים ביום ולא בלילה, על מנת שיספיקו ליהנות מן המתנות עוד בפורים לצרכי סעודה.

מנהגי פורים
במשך הדורות, כאשר החיים היו מלאי סבל וקשיים, היווה פורים אי בודד של שמחה, הומור וחדוות חיים. כחלק מההווי המיוחד של פורים, נוצר מנהג ה"פורים שפיל" שכולל ספרות פורימית, תחפושות ומסכות, אשר נועדו כולם לבדר ולשמח את הבריות. מקובל גם לחקות דמויות ידועות ולהתחזות אליהם, כאשר זו הפעם היחידה בה יכלו אנשי הקהילה "לרדת" על מקובלי הקהילה ולסגור איתם חשבונות.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ