נימוסים סביב השולחן באירועים במסעדה

כללי נימוס שעלינו לכבד סביב השולחן

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

זהvhv אירע שהתרחש לפני כמה שנים. שגריר של מדינה דרום אמריקאית המתגורר בהרצליה פיתוח הזמין למעונו המהודר כמה עיתונאים כלכליים לארוחת צהריים. המטרה: הידוק הקשרים הכלכליים בין מדינתו לבין ישראל ודיווח על אותם הקשרים לתקשורת הכתובה. לאותה ארוחת צהריים הוזמן גם ידיד טוב שלי, קיבוצניק לשעבר שעבד באותה העת ככתב באחד העיתונים המובילים במדינה.

עד ארוחת הצהריים התנהל הכול על הצד הטוב יותר. אך ברגע שהמוזמנים נקראו אל השולחן החל הידיד שלי להרגיש, חוסר נוחות – איך לומר בעדינות? – שהוא בבעיה.

"הושיבו אותי ליד אישה שאני לא מכיר", שיחזר הבחור מאוחר יותר, "עם שלוש צלחות, ארבע מערכות סכו"ם ומספר דומה של כוסות וכוסיות. התחלתי להסתכל הצידה, בלי שמישהו ישים לב כדי להבין מה עושים שאר האורחים עם כל הציוד הזה".

מי שהצילה את המצב הייתה האישה הזרה שישבה לידו, מנהלת בלשכת המסחר ישראל דרום-אמריקה. "באופן עקרוני", לחשה לו, "כל מערכת מיועדת למנה. תתחיל מבחוץ ותתקדם פנימה".

זה התגלה כלא קשה. באורח מופלא ובלתי מוסבר מספר המנות תאם את מספר מערכות הסכו"ם. "רציתי לכתוב על התקרית המשעשעת הזו בעיתון", סיפר לי העיתונאי מאוחר יותר, "אבל ויתרתי. את מבינה, העיתון שאני כותב בו הוא לא בדיוק העלון של הקיבוץ שלי".

נושא המסעדות נועד לא רק להדריך אותנו ברזי הארוחות. הוא נועד גם להבהיר: נימוסים ונוהגים במסעדה ובארוחה רשמית הם מרכיבים בלתי נפרדים מהתדמית שלנו ומשפיעים על ההצלחה שלנו. איננו יכולים להרשות לעצמנו לבוא לבושים בחליפת ערב, לומר את המילים הנכונות אך להתנהג בצורה מסורבלת ולא אסתטית ליד שולחן האוכל.

השולחן הוא מקום מפגש חשוב ליצירת קשרים. העובדה שכולם עסוקים באכילה ובשיחה אינה אומרת שהיושבים סביב השולחן אינם מבחינים בהתנהגותנו. להיפך - חוסר הקפדה על סיביליטי בולט כאן שבעתיים. אם רצונכם להציג תדמית כובשת ואמינה, עליכם לשלוט גם בכללי השולחן, האוכל והיין.

כללי נימוס שעלינו לכבד סביב השולחן

אם אתם מוזמנים לארוחת ערב רשמית או למסעדה, אל תבואו רעבים. רעב מזמין התנפלות והדבר אינו הולם אדם המכיר בערכו. אם אינכם באים מהבית, ציידו את עצמכם מבעוד מועד בכריך קטן או בחטיף, לא משהו משביע, אך משהו שישכך את הרעב הראשוני.

כשאתם יושבים ליד שולחן הארוחה אל תשכחו את המרפקים. הם אינם אמורים להיות מונחים ברישול על השולחן. על השולחן ינוחו בעדינות פרקי הידיים בלבד.

כלל נוסף: הביטו סביבכם ונסו להתאים את קצב האכילה שלכם לקצב של שאר הסועדים. האכילה היא חוויה קולקטיבית. מצב שבו תסיימו לפני כולם או שכל האורחים ימתינו רק לכם עלול להיות לא נעים.

יש להקפיד על אסתטיקה בארוחה. אנשים שסועדים את ליבם לא ירצו לראות אורח המדבר בפה מלא. גם כתמי שפתון ושומן על כוסיות היין אינם מראה מלבב. כדי למנוע אותם נגבו את פיכם לפני שאתם מגישים את הכוסית לפה.

קערת ההגשה מרכזית?

נכון שאנחנו נמצאים באזור ים התיכון אך ישנם נימוסים שאינם מתאימים לארוחות רשמיות או לאירועים משפחתיים גם אצלנו. למשל אכילה מקערות ההגשה. לא פעם, בהיסח הדעת, אני מבחינה באורחים שלוקחים להם ביס קטן במזלג מקערת ההגשה המרכזית ושולחים אותו ישירות לפה.

הדבר מובן מאליו: אין לאכול מכלי הגשה מרכזי. לא ביס ולא כף קטנה. זה לא רק יוצר רושם רע. זה לא אסתטי ודוחה.

ידידתנו לארוחה – המפית

במהלך הסעודה כולה תלווה אתכם ידידה נאמנה ודואגת: מפית. היא תמנע מכם להתלכלך. אם הארוחה היא רק חלק מהערב למפית זו ישנה חשיבות עליונה כי היא תבטיח המשך ערב נעים ונטול כתמים.

מפית בד גדולה לא כורכים סביב הצוואר ולא מחדירים לתוך חולצה (אלא אם כן מדובר בטיסה, ואתם חוששים שהטלטולים ילכלכו את בגדיכם). מניחים אותה על הברכיים באופן שתכסה את כל הירך. בהמשך נקפל את השליש הראשון של המפית, ועם הקיפול שנוצר ננגב בכל פעם את הפה. אחרי כל ניגוב כזה נגלגל בעדינות את המפית על מנת שלא נשתמש בכל פעם באותו קטע ונלכלך את אזור הפה.

על אף תפקידה החשוב של המפית אתם יכולים להיפרד ממנה מדי פעם. אם אתם רוצים לגשת לשירותים אל תזרקו את המפית על השולחן. הניחו אותה בעדינות על הכיסא שלכם. הדבר נועד לאותת שאתם לא עוזבים ומייד תחזרו.

רוצים ללכת? הניחו את המפית על השולחן והכניסו את הכיסא פנימה. זהו הסימן המקובל שאתם עוזבים.

קיסמים? - לא!!!!

בניגוד למה שחושבים רבים, אין זה נהוג להניח את הקיסמים על השולחן. התעסקות עם ניקיון הפה בסיום הארוחה היא לטעמי דוחה ומיותרת.

אתם רוצים לחלץ פיסת בשר טורדנית מהשן? בקשו מהמלצר קיסם, זוזו הצידה מהשולחן וסיימו את מבצע החילוץ. גם אם אתם מכסים את פיכם אין זה מקובל לעשות כך ליד השולחן.

קערית שטיפה כפות הידיים ((finger bowl

קערית שטיפה נועדה בסך הכול לדאוג לניקיון ידיכם. לא מדובר באמבטיה שחובה לשכשך בה ידיים במשך דקות ארוכות. טבלו בה את קצות האצבעות ולא את שתי הידיים יחד.

בסיום הארוחה

כשסיימתם ואתם רוצים לאותת למלצר שהוא יכול להוריד את כלי האוכל הניחו את הסכין בתוך הצלחת עצמה, מוטה לשעה חמש כאשר המזלג עם שיניו מטה והסכין צמוד למזלג, אף הוא לכיוון שעה חמש.

הארוחה מתקרבת לסופה אך עליכם לעזוב בדיוק ברגע הזה. הסיבה יכולה להיות פגישה לילית דחופה, בייבי-סיטר שהזעיקה אתכם הביתה וכו'. אם אתם נמצאים במסיבה משפחתית גדולה אפשר להיפרד וללכת אך לא בארוחת ערב רשמית. הנוהג קובע: לא קמים מהשולחן לפני המארחים.

מה עושים? תכננו לא רק את בואכם אלא גם את עזיבתכם. יום קודם לכן, כאשר אתם מגיעים ואף עוד בטלפון, דברו עם המארחים שלכם. התנצלו, אמרו להם שעליכם להיות בבית בשעה עשר. כשאתם עוזבים התנצלו שוב והסבירו פעם נוספת (אם הדבר נוח לכם, בפומבי) את סיבת העזיבה. נימוסים לא אמורים לשבש את חייכם. הם אמורים לעשות אותם קלים ונוחים יותר.

ילדים סביב השולחן

יש לחנך את הילדים כבר מקטנותם לנוהגי שולחן הולמים. כך יוקל להם בעתיד. טוב לעשות זאת תחילה בבית או במסעדות פשוטות. למדו אותם בסבלנות כיצד יושבים בנימוס ובשקט, כיצד אוחזים ביד סכין ומזלג. בהתחלה הם יזרקו לא מעט אוכל על הרצפה. אך בהמשך הם ילמדו. מומלץ להקנות הרגלים בסיסיים נימוסים ליד השולחן כבר בגיל צעיר, שבו קל יותר לאדם לאמץ את הנוהג כטבע שני.

©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ