מאמרים, טיפים ומדריכים, מעודכנים באופן שוטף.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות איבה תמי לנצוט ליבוביץ אחת לשנה, בהפרש של שבוע, אנו - אזרחי ישראל מתבקשים למלא את חובנו הלאומי וחובתנו המוסרית ולזכור א...
עד היום רק קראנו בספרים או ראינו בסרטים תרחישי מגיפה כאלו ופתאום עלינו להתמודד אתם פנים אל פנים. הנתק מהמשפחה והחברים, הבידוד, החדשות שמשודרות 24/7 ואפילו המסכות יוצרים יחד מצב חדש, לא ברור ומלחיץ, אבל איזה מזל שיש לנו זה את זה. איזה מזל שדווקא עם בני הבית שלנו מותר לשבת קרוב ולחבק לחיקנו ולהרגיע שהכל יהיה בסדר. אם ננסה להסביר את זה לילדים, ולהאמין בזה בעצמנו, המבוגרים - נצליח להפוך את הבית הקטן שלנו לאי של שפיות.
המרחק והבידוד בצורה גורפת והם הראשונים שהיו אמורים להיבדק ולקבל את העזרה המקסימלית, בין היתר גם בבתי אבות מוסדיים ופרטיים שהפכו פופולאריים בשנים האחרונות עם עשרות אלפי אנשים בגיל השלישי שבוחרים לעבור לסגנון חיים זה ולהנות מחיים חברתיים עשירים יותר. במקום זה, נפלה החלטה "לחנך" את הישראלים לקשר משפחתי. במקום טיפול הולם ושקיפות קיבלנו פרסומות מטיפות בטלוויזיה עם "תתקשרו לאבא, לאמא, לסבא ולסבתא",
תרומה והתנדבות מאז ומתמיד הייתה תכונתם היפה של הישראלים. לפני החגים בפרט. ראש השנה, פסח, חגים שחלק מהתנהלות ההכנות לחג הן התרומות. ארגון וחלוקת ערכות המזון כעניין של שיגרה אליו מתגייסות רשתות המזון המובילות, עמותות רבות, אזרחים פרטיים - כל אלה הפכו להיות הפנים היפות של הישראליות, פנים ייחודיות שלמיטב דעתי אין שום מקום בעולם בו נפגוש בתופעה שכזו. המקור להירתמות הזו הוא די ברור. כבר ביהדות נקרא עם ישראל לדאוג לחלשים לתרום ולתת מעשר. מסתבר שזה כבר חלק מ"הישראליות". ומסתבר, שיש בה ב"ישראליות" פן ייח
כנגד ארבעה מסוגרים דיברה הקורונה חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשמור חכם מה הוא אומר? "חבר'ה די, בואו נשאר בבתים שלנו ונסיים עם זה כמה שיותר מהר!" רשע מה הוא...
שנת 2020 אמנם הביאה איתה מהמזרח הרחוק את נגיף הקורונה והפנדמיה הבינלאומית, אך בו זמנית גם אלטרנטיבות ופתרונות וירטואליים שלא ברור איך חיינו בלעדיהם קודם, כמו אפליקציית ה-Zoom, שעד לא מזמן הייתה נפוצה רק בקרב אנשי עסקים ותעשיית ההייטק. אז נכון, אנחנו לא נוכחים פיזית בפגישה או בשיעור, אך עדיין חשוב להקפיד על כמה כללי התנהגות בסיסיים במהלך פגישת וידאו.
השנה אנחנו במקום אחר, מכורח הנסיבות. הכללים והנוהגים השתנו. האורח העיקרי בשולחן החג השנה ללא ספק יהיה ה-ZOOM. העידן הטכנולוגי נכנס אלינו הביתה ומתיישב איתנו בשולחן, והוא, בדומה לחוקיה של הטלוויזיה (קצת פחות מחמיר), מחייב אותנו להראות במיטבנו! לבשו חיוך גדול ותיהנו מהחג הזה כמה שניתן! כולנו יחד נעקוב אחרי התקשורת שמוצאת לנו רעיונות נחמדים ומנחמים, כמו לערוך את הסדר בדלתות פתוחות על מנת לשמוע את קריאת ההגדה מדירות השכנים, או לצאת למרפסות להקראת הקושיות.
הפנדמיה העולמית של וירוס הקורונה השפיעה תוך זמן קצר ביותר על התקשורת הבין-אישית שלנו. בין לילה נאלצנו לעבור מקשר עין אנושי אל קשר עין-מצלמה ולתקשורת online וירטואלית. כיום, רובנו מוצאים את עצמנו משתמשים באפליקציית ה-Zoom הפופולרית, שעד לפני מספר שבועות הייתה נחלתם של אנשי עסקים שהשתמשו בה בשגרת חייהם לפגישות וירטואליות עסקיות ומקצועיות. לפתע, עם התפרצות הקורונה, מי שלא שמע או יודע מהו Zoom, כאילו שייך לדור העבר.
גם התור ה"נכון" והיעיל מושתת למעשה על נימוס, כלומר, הגיון בריא והתחשבות בסביבה ובשאר האנשים. המתנה בתור מעידה על יכולת השליטה של האדם, ההגיון שלו והתחשבותו בסביבה.בארץ, יש נטייה להתייחס לתור כאל סיוט, ולעתים, כשאדם מגיע ורואה תור ארוך משתרך לאיטו, הוא יעדיף לוותר ולחסוך מעצמו את הדחיפות, הצפיפות וזמן ההמתנה הרב.תור, מעצם הווייתו, מחייב המתנה, וככל שהתור ארוך יותר - כך זמן ההמתנה ארוך יותר. משום שכך, חשוב בראש ובראשונה להצטייד בסבלנות. עם זאת, גם תור ארוך יכול להיות יעיל יותר ומעיק פחות...
על פי מחקרים, עצם המודעות ותשומת לב למייל שלנו כבר מייעלת ומחזקת את התפוקה בכעשרה אחוזים. ברגע שתתחילו להתייחס לכללים האלו באופן קבוע, תוכלו לעבוד ביעילות שבאמתחתכם נימוסי מייל מעולים שעובדים שעות נוספות עבורכן ומסייעים לכם ליצור שפה מוצלחת ושיחה מצוינת במיילים פנימיים או עם קולגות מבחוץ.
סביב לכל יצור חי ישנו גבול דמיוני - מעין בועה - המגדירה קווים אדומים ומסמנת את השטח הפרטי שלו. בועה זו היא המרחב האישי של אדם והיא משתנה בתרבויות שונות. כאשר מישהו דוחף אותנו, שולח ידיים, או שואל שאלות מביכות, הוא עובר את הגבול הפרטי ופולש בגסות ובחוסר נימוס אל תוך הקווים האדומים שלנו. כיצד נוכל להעריך מהו המרחב האישי הרצוי, כאשר אנו נתונים בסיטואציות שונות או בנוכחות אנשים שקרבתם הרגשית אלינו שונה?
בזירת העסקים יש שתי מערכות חוקים: האחת, שלמדתם כחלק מההכשרה המקצועית לתפקיד – בהשכלה מסודרת או תוך כדי עבודה. נשים לרוב שולטות היטב בידע זה. השנייה היא מערכת לא כתובה של חוקי המשחק, שאותה יודעים רוב הגברים ונשים מצופות להכיר ולכבד אותה גם כן. בתור שלב ראשון, לדוגמה, אישה שלבושה כראוי לעסקים משדרת בקיאות בדרך שבה מתנהלים הדברים. הכרת החוקים מאפשרת למתוח את החבל בשעת הצורך. לגברים ולנשים יחס שונה לחוקים, וקונפליקטים נולדים כתוצאה מההבדלים בפרשנות. גברים ילכו רחוק ככל האפשר ויחפשו פרצות במסגרת,
