מאמרים, טיפים ומדריכים, מעודכנים באופן שוטף.
חינוך הילדים לנימוסים חייב להתבצע בסיבה נינוחה,בארבע עיניים. אי אפשר להעיר לילד מול אנשים אחרים ,כגון מבוגרים או חברים שלו, גם סיטואציה פומבית כמו ביקור אצל קרובי משפחה כמו סבא וסבתא או חברים קרובים אינה מתאימה לכך. הדבר יגרום מבוכה רבה לילד,הילד ייעלב,יפגע ומצב זה יעורר התנגדות מצידו ואז תושג התוצאה ההפוכה בדיוק. יחד עם זאת, ילדים חייבים לדעת ולהפנים שיש קודי התנהגות שונים במצבים ומקומות שונים,
לכל אדם תכונות אופי ותחומי עניין, רקע וחינוך, כישרונות ושאיפות, הרגלים והעדפות, פחדים ואהבות הגלומים בו. לאור השוני בין בני אדם, לא ייתכנו חוקי התנהגות מוגדרים ונוקשים.חייבים להכיר את המונחים והכללים ווזאת בכדי להיות מנומסים ואדיבים מתוך מניע מוסרי פנימי ואמיתי, על בסיס אהבת הבריות, התחשבות וכבוד, ולא מתוך ציות עיוור לחוקים נוקשים.
חלק ב' של הסיפורים הקצרים ילדים יכולים להתחיל להיות מחונכים לנימוס. אם הילד שלכם שומע בבית באופן סדיר את המילים "תודה", "בבקשה" ו-"סליחה" – הוא ידע להשתמש במילים אלה ויפנים את חשיבותם כבר מגיל צעיר מאוד.
נחמד ויעיל להתחיל לחנך לעקרונות ולערכי נימוס כבר בשנים הראשונות את ילדינו. מאחר ומדובר בתהליך ממושך בעל שלבים רבים, ככל שנקדים כך התוצאות תהינה טובות יותר. כיאה לכל תהליך חינוכי, הגורם החשוב ביותר הוא המחנך – אתם – והדוגמה האישית שאתם נותנים לילדים שלכם. כבר בגיל מאוד צעיר – החל מהשלב בו הם מבינים הקשרים של דיבור ומפנימים את משמעות המילים שהם שומעים – ילדים יכולים להתחיל להיות מחונכים לנימוס.
עוד רגע פסח ולפני שאנחנו צולחים את הארוחות המשפחתיות המוכרות, אולי כדאי לנסח מראש כמה כללים שיעשו לנו שקט ושלווה בשולחן: איך מפרידים בין הדודים לחמות, למה לא רצוי לדבר על פוליטיקה,
מחקרים מראים שכישלונות בעסקים מעבר לים הם לעתים תכופות תוצאה של חוסר התאמה וחוסר הבנה של דרכי החשיבה וההתנהלות הזרות, ולא של חוסר התאמה טכנית או מקצועית. כיום ברור שנורמות תרבותיות הן בעלות השפעה מכרעת על התנהגותו של הפרט, כמו גם שדפוסי תרבות לא פורמליים משפיעים על מטרות הארגון ועל הישגיו העסקיים. חוסר תשומת לב וחוסר הבנה של ההקשר התרבותי מובילים לעתים לאי-הבנות, לקצרים בתקשורת, לתביעות משפטיות ועוד, ומכאן גם לפגיעה חמורה בעסקים.
התרבות האנושית עברה, ועדיין עוברת, גלגולים רבים. שינויים רבים פקדו אותה, הן בתחום הטכנולוגי והן בתחום החברתי. כיום העולם שלנו הפך לכפר גלובלי. בזכות אמצעי התקשורת והתחבורה המהירים והמשוכללים, המרחק הגיאוגרפי הצטמצם. כיום קיימים קשרי תרבות ומסחר בין מדינות שונות שאין ביניהן כל קרבה גיאוגרפית. כחלק מהשינוי החברתי שעברה התרבות האנושית במהלך השנים, השתנתה גם הגדרת הילדות - ההנחה היא שילדות היא רעיון תרבותי שמתחיל מנקודת אפס ומשם מתפתח.
צרור כללים שעלינו לשנן , לרענן וליישם יום יום, שעה שעה מאת: תמי לנצוט ליבוביץ עידכון : אי אפשר שלא להגיב על מציאות כואבת ואכזרית, אני מתכוונת לטיפול באוכלוס...
העולם בו אנו חיים הפך מזמן לכפר גלובלי, אשר בו גבולות לאומיים וזהויות דתיות, מיניות ועוד, שאינם מהווים גורם מפריד בין תרבויות שונות. כולנו לומדים, משתפים ומשתתפים גם במסורות של תרבויות אחרות, מאמצים נוהגים חדשים שבעבר לא היינו חשופים אליהם. בחג הפסח נאמר "והגדת לבנך", כלומר אנחנו מצווים להעביר את המורשת ואת זיכרון יציאת מצריים, ולספר עליהם לאחרים. באותה מידה, השתתפות בשמחתם של בני תרבויות ודתות אחרות בזמן החגים שלהם היא מקובלת ורצויה.
ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות מאת: תמי לנצוט ליבוביץ ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, לפי דעתם של בית הלל. חג שמוכר בכמה שמות: חג האילנות, חג הנטיעות, חג חקלאי, חג...
שיחה קולנית ,סגנון דיבור במכשיר סלולרי ברשות הרבים, היא לא רק חוצפה וחוסר נימוס היא גם בעצם פוגעת בפרטיותו של המשוחח ואולי גם לא פחות מכך בפרטיות של זה שמין הצד השני. כשמזכירים טלפון נייד,אנשי עסקים,פוליטיקאים אחראים או עובדי מוסדות דיפלומטים לסוגיהם,נוהגים בזמן הישיבה להוציא ממכשיר הטלפון הנייד את הסוללה על מנת שהמכשיר גם אם הוא כבוי יכול לשמש מכשיר האזנה.
שבוע אחרי יום השואה ,יום אחרי יום הזיכרון ויום העצמאות ימים של גאוות יחידה, ימים שכמו סם צפינו בתכניות הטלוויזיה וקראנו את המוספים והמאמרים המרתקים ,הקשבנו ברדיו לתוכניות בהם סיפרו על מעשי גבורה אישיים, השתתפנו באירועי מרגשים באתרי הנצחה ובמרכזי ערים, הזדהינו כאבנו והערכנו את סיפורי הגבורה של הנופלים ,רמת ההקרבה, האחריות והנתינה התרגשנו עם המשפחות השכולות, הפכנו לאחים ובני משפחה קרובים.. הרגשנו מאוחדים וגאים. המעבר לחגיגות יום העצמאות שהתחילו בסיפורי מדליקי המשואות המיוחדים, נמשך בבוקר עם הנוער המדהים בחידון התנ"ך וטקס החיילים המצטיינים, והמשיך בסיפורי מקבלי פרסי ישראל. המבוגרים יותר שבנינו נזכרו בתקופה של פעם שלא התביישנו בהיותנו ישראלים אלה להיפך הגאווה והערכה של היותנו ישראלים ליוותה אותנו יום יום בארץ ובעולם. ולא כמו בשנים האחרונות בהם הפכנו להיות האויבים המסוכנים ביותר של עצמנו.מקטרים,כועסים,מבקרים,קצרי רוח, לא מפרגנים כך שמילה טובה קשה להשגה. מתעלמים ממעשים הטובים ומחפשים בכוח את המעשים ה הפחות טובים . אני מתייחסת בתיאור קצר זה לא רק לנו האזרחים אלה לשרים, לחברי הכנסת, שופטים ,אנ
