איזהו גיבור הכובש את יצרו? בטח לא בוגי תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP תאריך: 5.5.2005
הרמטכ"ל, רב אלוף משה יעלון, יקושר מעתה בתודעתנו לנצח נצחים עם הנחש, אותו רמש ערמומי שיכול לקפד חיים בלשונו הארסית. טעות מספר 1.
השתלחותו חסרת הרסן בחבריו למדים שמה בצל שנים ארוכות של שירות מסור והפכה תדמית מקצוענית ואמינה על פיה.
ברגע של התפרצות רגשית, נתן בוגי דרור לרגשותיו ומאיש שנשא את דגל האיפוק, גם ברגעים קשים ומעליבים, הצטרף בוגי למתלהמים. טעות מספר 2 (מתלהמים לא חסר לנו).
מן העובדה שבוגי הביא לכנס הגורלי את אשתו ומשפחתו, ניתן להסיק שפניו לפוליטיקה. אם כך, הוא עתיד לשלם מחיר על המעידה, בלשון המעטה, שלו.
בוגי - בדבריו, במעמדו - לא רק שמט תחתיו את הקרקע, הוא נתפס עתה כאדם מסוכן לציבור. כזה שאין לדעת כיצד יפעל במצבים רגישים. זוהי טעות מספר 3 והיא פטאלית.
חבל שלא פעל כנחש המשיל את עורו, ולא המתין עד שיפשוט את מדיו כדי לחשוף את עמדותיו. איפוק היה זוקף את נקודות החובה הללו לזכותו ומעניק לו יתרון במרוץ הפוליטי.
התרגשתי לשמוע את השר נפתלי בנט פותח ראיון אישי בגלי צה"ל בדברי הספד כנים על הרב אביחי רונצקי ז"ל. בדבריו ציטט השר את מילותיו האחרונות שלחש לו הרב על ערש דווי, " כשפוגשים אנשים , בני אדם, ברחוב, במעלית, אנשים זרים, יש לומר שלום, בוקר טוב ולחייך" . זו הייתה בקשתו האחרונה , לשנות את האווירה השוררת במדינתנו ולגרום לאנשים " להיות אנשים טובים יותר".
שבוע אחרי יום השואה ,יום אחרי יום הזיכרון ויום העצמאות ימים של גאוות יחידה, ימים שכמו סם צפינו בתכניות הטלוויזיה וקראנו את המוספים והמאמרים המרתקים ,הקשבנו ברדיו לתוכניות בהם סיפרו על מעשי גבורה אישיים, השתתפנו באירועי מרגשים באתרי הנצחה ובמרכזי ערים, הזדהינו כאבנו והערכנו את סיפורי הגבורה של הנופלים ,רמת ההקרבה, האחריות והנתינה התרגשנו עם המשפחות השכולות, הפכנו לאחים ובני משפחה קרובים.. הרגשנו מאוחדים וגאים. המעבר לחגיגות יום העצמאות שהתחילו בסיפורי מדליקי המשואות המיוחדים, נמשך בבוקר עם הנוער המדהים בחידון התנ"ך וטקס החיילים המצטיינים, והמשיך בסיפורי מקבלי פרסי ישראל. המבוגרים יותר שבנינו נזכרו בתקופה של פעם שלא התביישנו בהיותנו ישראלים אלה להיפך הגאווה והערכה של היותנו ישראלים ליוותה אותנו יום יום בארץ ובעולם. ולא כמו בשנים האחרונות בהם הפכנו להיות האויבים המסוכנים ביותר של עצמנו.מקטרים,כועסים,מבקרים,קצרי רוח, לא מפרגנים כך שמילה טובה קשה להשגה. מתעלמים ממעשים הטובים ומחפשים בכוח את המעשים ה הפחות טובים . אני מתייחסת בתיאור קצר זה לא רק לנו האזרחים אלה לשרים, לחברי הכנסת, שופטים ,אנ
חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, נראית כמי שיודעת מהם כללי ההתנהגות והנימוס. היא תמיד כל כך מטופחת, לבושה בקפידה, בבגדים מגוהצים, ובחליפות מחויטות, כאלו שנודה על האמת, קצת נדיר לראות במחוזותינו.
היא משדרת לסביבה תדמית אלגנטית ואינטליגנטית, אבל לעיתים, בדיוק כמו כאן, אנו מגלים שאין בכך די. לא מספיק להראות מכובד, צריך גם להתנהג כך. זה נכון בתור בקופת חולים נכון בעבודה, וזה נכון הרבה יותר במקום ייצוגי כמו משכן הכנסת.
תגובות
הוספת תגובה
הדוא״ל לא יפורסם. התגובה תופיע לאחר אישור. * שדה חובה