הכסף של גאידמק שווה פחות

הכסף של גאידמק שווה פחות
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 4.1.2006

הסוכנות היהודית, בהמלצת משטרת ישראל, החליטה לדחות את תרומתו של גאידמק, שנועדה לסייע לה בפעילותה בחבר המדינות. מלבד תרומה זו מחלק גאידמק את הונו לאין ספור גופים ומטרות, מוסדות סיוע ופרוייקטים נקודתיים נוספים.

הוא מבקש להתערות גם בתחום התקשורת (תחנת הרדיו "קול חי"), להרחיב את עסקי האנרגיה שלו (על הכוונת "חיפה כימיקלים"), לבסס את השקעותיו בספורט הישראלי ולהתברג לפוליטיקה (מפלגת "בית"ר"). גאידמק הוא איש עסקים בינלאומי ומיליארדר, שמבקש לתפוס לעצמו עמדת כוח בזירה המקומית. מה כל כך רע בזה?

פרופסור דניאל כהנמן חקר את המוטיבציה לפעולה של בני אנוש וגילה שאדם מונע ב-90% על ידי הרגש ורק ב-10% על פי ההגיון. ברור שגאידמק, כמו כולנו, לא פועל רק על שום היותו צדיק, אלא מתוך רצון חזק לזכות בכבוד וביוקרה. אלא שבניגוד לצמרת השלטונית שלנו, שזוכה בכבוד וביוקרה על חשבוננו, גאידמק עושה זאת על חשבונו ובזמנו החופשי.

זכותו להוציא את כספו על כל מה שחפצה נפשו, ובגדר החוק, בין אם זאת תרומה לילדים אתיופים או מסיבת סילבסטר ראוותנית. הזלזול וההתנכרות שמפגינה האליטה כלפי גאידמק היא מתנשאת ומסריחה מגזענות. הבחירה לחפש בציציותיו ולפקפק ללא לאות במניעיו, בעוד המדינה כולה מתבוססת בשחיתות, לוקה בחוסר פרופורציה ובחוסר נימוס לזולת.

הפידבק השלילי שחטף כאן גאידמק בלט במיוחד באירוע החגיגי שערך במועדון ה"טראסק" לרגל חגיגות השנה החדשה. כמו כל סלב החליט גאידמק לעשות מסיבה ולהזמין את כל המי ומי לשמוח בשמחתו. כמו כל רוסי, שאוהב ויודע לשמוח בכל הכוח, שנהנה לפנק ולארח עם כל מה שיש לו, גאידמק לא חסך בחגיגה הזאת.

מסיבת ההמונים חילקה את הארץ למוזמנים וללא מוזמנים, כל הסלבים עמלו על הופעתם וכל המעצבים שווקו את מרכולתם, ומי לא בא? כל החשובים. למעט דני יתום, שהיה ואף הודה שנהנה, הציגו הפוליטיקאים ושאר הבכירים חזית אחידה של סירוב ונעדרו מן האירוע. האם טרחו האורחים הנעדרים להודיע מבעוד מועד ולהתנצל שלא יוכלו לבוא, או שהותירו אותו מצפה? ולמה זה מגיע לו?

התייפייפות הנפש הישראלית לנוכח החשדות נגד גאידמק נראית, לאור כל מה שקורה מסביב, כתירוץ לא משכנע לצרות עין במקרה הטוב, וכגזענות מכוערת במקרה הפחות טוב. מעל גאידמק אמנם מרחפים חשדות פלילייים (שטרם הוכחו). אנחנו לעומתו אשמים לגמרי בחוסר נימוס אלמנטרי, שלא לומר בהטרדה ממש.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ