הצונאמי ביפן

יפן – תרבות האיפוק, הכבוד והנימוס (גם ברגעים הקשים)
תמי לנצוט ליבוביץ

אני מאמינה שאת הדי רעש האדמה שהתרחש ביפן "נחוש" עוד זמן רב בעתיד. עוצמתו של האסון הזה, מהגדולים אם לא הגדול ביותר במדינה זו, גבה כמות קורבנות עצומה שעדיין מוקדם להעריך על כמה בדיוק היא עומדת. ערים נסחפו, עיירות נמחקו, רכבות נעלמו בין גלי הצונאמי, וזה עוד מבלי שהתייחסנו לאלה שנותרו בחיים, אך איבדו את כל רכושם ולסכנות שעוד צפויות מהכורים הגרעיניים. מימדי האסון בלתי נתפסים. במיוחד קשה להאמין כשהדבר קורה למעצמה כמו יפן, בה 127 מליון איש נתונים לקטסטרופה. אולם, יחד עם זאת לא יכולתי שלא לשים לב לכמה דברים בהתנהלות היפנית ובהתמודדות של העם היפני עם הכאב. הפחד ותרבות הסדר והשגרה.
התמונות הנוראיות בהן יכולנו לחזות במו עיננו, תמונות מהשטח שכל אזרח נושא טלפון סלולארי תעד איך איתני הטבע עושים שמות ביצירת האדם. יכולנו להזדהות רגשית יותר מתמיד מתרומתה של התקשורת האלקטרונית הכתובה המסרונים ציוצי הטוויטר (לדוגמא: גננת עם שלושים ילדים מודיעה שנמצאת על גג בניין הרוס והם מחכים שעות בקור ובחושך להצלה) הפייסבוק מערכת האינטרנט שבמזל החזיקה מעמד. וכל זאת בזמן אמת.
יותר מכל נחשפנו לתרבות הייחודית של העם היפני השילוש הקדוש של הנימוס, האיפוק והשליטה על הנפש והגוף, על התחושות והרגשות היא חלק בלתי. בתרבות זו אדם חייב לשמור על ארשת חיובית, חיוך, שלווה, איפוק ונימוס. תגובה זו מסתבר, גם מסייעת להתמודדות יעילה עם המצב, מצב שאין מה לעשות מולו, זולת לקבלו ולהשלים עם קיומו, נורא ככל שיהיה ובעיקר- להתחיל לתכנן את היום שאחרי. להביט לעתיד. להערכות שניתנו למימדי הנזק, נוספה הערכה נוספת, כי ייקח להם ליפנים זמן קצר ביותר עד שישקמו את ההריסות. ומדוע? היות שכאלה הם היפנים. היות שהתרבות היפנית מקדשת סדר, ניקיון, נימוס. הם למשל, לא יבזבזו זמן על פאניקה ראשונית, על התלהמות, ועדות חקירה מתישות והטחת האשמות. את תשומת ליבי משכו למשל, אותן זבניות בסופר שרצו לכיוון הסחורה לוודא שלא תתפזר ולא תלכלך את החנות… זה מתחיל בקטן ומגיע עד לדרגים הגבוהים ביותר. זה בטבע שלהם. זה הנוהג!
התרבות היפנית שונה מאוד מהתרבות המערבית ועוד יותר שונה מהתרבות המוחצנת והמתלהמת שלנו. לא יהיה זה נכון להגיד מי התרבות הבסיסית ומי הוא השינוי שלה… היות שאין תרבות אחת, אולם ברור לי כי לזו היפנית יתרונות רבים. בין אם ביקרתם ביפן או לא, חשוב שתדעו כי אם תשאלו נהג מונית האם ידועה לו כתובת מסוימת, סביר כי התשובה תהיה "כן", ולו רק בגלל שביפן לא נהוג לומר- "לא".
והתרבות העסקית, כפי שציינתי, גם היא מקדשת נימוס. היפנים למשל, מכבדים רגעי שתיקה בישיבות ופגישות, נמנעים בעסקים מהחצנת רגשות שליליים של כעס ועצבנות, נמנעים מהטחת האשמות, סירוב תקיף ועוד. לא אחת קרה, שאנשי עסקים ישראלים פירשו את החיוכים הנעימים כסגירתה של עסקה, בעוד עבור היפנים, החיוכים הנעימים והשלווה הם חלק בלתי נפרד מכל אינטראקציה, ללא קשר להחלטתם הסופית.
התרבות היפנית היא תרבות מרתקת (עיינו בספר עמוד 848). חבל שאנו מתרשמים ממנה היום, דווקא ברגעיה הכול כך קשים. אולם אל דאגה. בזכות תרבות זו, תוכל האומה היפנית לשקם במהרה את ההריסות.
© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ