ונעבור לפרסומות

ונעבור לפרסומות
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 14.3.2006

תשדירי הבחירות נועדו להיות כלי לקבלת החלטות עבור הציבור בכלל והקולות הצפים בפרט. הם נועדו להניח את המצע על השולחן, לחדד את ההבדלים בין המפלגות ולסייע לבוחר להבין איזה מן המפלגות תשרת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים שלו.

בבחירות הללו, כך לפי הסקרים, יש כרגע לפחות 20% קולות צפים, אולם התשדירים לא מעניקים להם שום סיוע. תשדירי בחירות 2006 הם ממש לא כלי עזר לבחירה. הם לא מעבירים מסר ברור, הם לא מוסרים מידע, הם לא יוצרים חיבור בין הנבחרים לקהל הבוחרים.

היינו יכולים לעבור עכשיו מפלגה – מפלגה, לנתח את התדמית שלה כפי שבאה לידי ביטוי בתשדיריה, את הבעיות שלה בהעברת המסרים, את חוסר האמינות הנובע מחוסר נאמנות למסרים קבועים. היינו יכולים להסביר שתדמית פוליטית, בניגוד לתדמית עסקית, היא מותג שלא מחדשים פעם בעונה ולתת טיפים לבניית תדמית עסקית נכונה, אבל התשדירים הפעם אפילו נעדרים את היומרה לייצר תדמית של מפלגה.

תשדירי הבחירות 2006 הפכו למקבץ גגים, תחרות קריאייטיב שאינה שונה בהרבה משאר תכניות הבידור הממלאות את מסכינו, רק הרבה יותר משעממת. נראה כי היחידים שמתעניינים בתשדירים הללו הם אנשי הקריאייטיב, שרוצים לראות מה עשו המתחרים.

ההתנהלות הזו היא בבחינת חציית קו אדום. היא מצביעה על ניתוק וחוסר התחשבות קיצוניים בין הפוליטיקאים לעם. אפילו כלים כדי לבחור בין המפלגות השונות הם לא מעוניינים לתת בידינו, לא כל שכן שאר התנאים שמאפשרים חיים נוחים במדינה מתוקנת.

תשדירי השירות 2006 מציגים לראווה שלב נוסף בהתדרדרות שלנו לעבר היותנו רפובליקת בננות. הפעם המושחתים שמשלשלים לכיסם את הסכומים המפוצצים הם הפרסומאים, אבל מי שמשלם את המחיר הוא – כמו תמיד – אנחנו.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ