תדמית הסכסוך הישראלי פלשתיני בנסיקה

תדמית הסכסוך הישראלי פלשתיני בנסיקה
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 19.1.2006

הזכייה באוסקר הזר שמה את הסכסוך במזרח התיכון תחת אור הזרקורים ומאפשרת לנו לטעום לשם שינוי קצת אבק כוכבים, ולא רק עשן הפצצות.

הזכייה מעמידה את הסכסוך הישראלי פלשתיני בשורה אחת עם קונפליקטים שזכו להצטלם ולקטוף פרסים כמו סראייבו, אירלנד, וייטנאם ועוד רבים ורעים. יש שיטענו שזה לא כבוד גדול. לדעתי, שני הצדדים יכולים להרוויח מן החשיפה הזאת, מכמה טעמים.

ראשית, ההתייחסות עדיפה על התעלמות. הזכייה מעידה כי הסכסוך בין שתי אומות קטנטנות מעורר עניין בינלאומי. לעולם חשוב להבין מה קורה פה ולמה, וזה כשלעצמו חיובי. סרט כזה, כשהוא מצליח, יכול לבצע עבודת הסברה פנומנאלית, ובהקשר זה אי אפשר שלא להתייחס לתרעומת המופנית בימים אלה נגד שפילברג בגין סרטו "מינכן" אודות רצח הספורטאים הישראלים. נשאלת השאלה איזו מן עבודת הסברה עושה "גן עדן עכשיו" לסכסוך?

להבנתי – וכאן הטעם השני לחיוב החשיפה – הסרט מציג את הקונפליקט במלוא מורכבותו ומשקף את הקושי למצוא לו פתרון. אזרח אמריקאי הצופה בסרט יתקשה לבחור צד להזדהות עימו משום ששני הצדדים יעוררו בו רגשות. מחקרים מראים כי רגש מהווה 90% מן ההנעה לתקשורת והעיסוק בנושא כה טעון רגשית מייצר דיאלוג בינינו לבין העולם.

לבסוף, ובהמשך לטיעון זה, התקשורת והדיאלוג הן המפתח לפתרון. התדמית של הסכסוך משתדרגת עקב הניסיון לפתור אותו, כפי שבא לידי ביטוי ראשית, בעיסוק הקולנועי בנושא, ושנית, בשיתוף הפעולה היהודי – ערבי בעשיית הסרט.

אמנם הסרט מוצג כפלשתיני, אך המפיק ורבים מן הצוות הם ישראלים, הפרס שייך לכולם והתועלת משותפת. לקונפליקט צדדים רבים והיכולת לגשר עליו באמצעים אמנותיים היא פתח לתקווה.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ