מאמרים, טיפים ומדריכים, מעודכנים באופן שוטף.
העם בישראל צמא למנהיגות חזקה. העם רוצה לסמוך על העומד בראשו ומוכן להקריב את עצמו למען המולדת – ואם לא היינו בטוחים בכך קודם, באה מלחמת לבנון השנייה והוכיחה זאת.
מחול השדים שמתחולל בזירה הפוליטית שלנו הוא מחזה שלא נראה בשום מדינה מתוקנת. מכל קצוות המדינה מגיעים מועמדים מוכשרים יותר ופחות, כולם נרגשים לקראת "האודישן הגדול" - בחירות 2006.
מה ייעשה לזוג הצעיר שההודים חפצים בענישתם? האם תעלה להם נשיקת החתונה במאסר ראווה שילמד את התיירים לקח על מה שחשוב להודים? אנחנו מחזיקים להם אצבעות שיעברו את המשפט בשלום ויזוכו, אבל לא חוסכים אצבע מאשימה.
הנשיקה הפוליטית היא חדשה יחסית וקשורה כנראה בפתיחות שמאפיינת את ההתנהלות הפרלמנטרית של דורנו.
ההתמודדות עם "הצבע האדום" הופכת אט אט להרגל גם במחוזות הדרומיים, שטרם זכו להתוודע אל שיגרת הקסאמים. ההסתגרות בבית ובסמוך לו, האינטנסיביות המשפחתית, האינטימיות המאולצת עם שאינם בני משפחה או קרובים בתוך המרחב המוגן – כל אלה הם חלק ממנת חלקו של העורף וזו בהחלט מנה שלא פשוט לעכל.
בדרום משתוללת מלחמה, כנראה מלחמת אין ברירה. העולם רועש וגועש, המחאות ברחביו הולכות ומתגברות, אבל אני מאמינה שההחלטה להגן על תושבי הדרום, להפגין כוח הרתעה מול החמאס המתעצם – היא אכן החלטה שלא היה מנוס ממנה.
חוק הצינון, שהצעת החוק שלו אומצה בימים אלה על ידי הממשלה, מציע "להתקין רצועת זמן מינימלית שתחצוץ בין השירות הצבאי ברמות הגבוהות לבין מילוי תפקידים בכירים בפוליטיקה".
מאחר ותחום הפוליטיקה מצריך ביטויים של כוח ונחישות, פעמים רבות נחצה הקו הדק שמבדיל בין כוח וכריזמה לבין איבוד עשתונות ויצירת עימות. פוליטיקאים, בניסיונם להשיג את מבוקשם ולהנחיל את דרכם, מתעלמים מקודי נימוס בסיסיים - בין אם במודע או שלא במודע – ומעבירים את המסר שלהם בצורה שאינה נעימה או מכובדת.
תדמית ממשלת ישראל כמנהיגת דמוקרטיה מערבית נמצאת בסכנה קיומית יומיומית. עם כל יום שעובר, כל שחיתות חדשה שעולה אל מעל לפני השטח, כל טאבו מוסרי שנשבר, כל ארז שנופלת בו שלהבת – מדרדרת את הממשלה צעד נוסף לכיוון התהום שאין ממנה דרך יציאה.
מדינת ישראל היא מדינה של מיזוג גלויות; עם שמורכב מעליות רבות, ממדינות שונות, מתרבויות מגוונות ומשלל מנהגים. דור המייסדים שלנו ביקש לבנות כאן חברה דמוקרטית מערבית, מתקדמת, ערכית וצודקת ככל האפשר.
בעקבות שינויים חברתיים ותרבותיים בעולם, שונה יום האם ליום המשפחה: ביום האם הדגישו את תפקידיה של האם כמטפלת בבית ובילדים, תפיסה מסורתית של האם ותפקידיה. ביום המשפחה מדגישים את הקשרים בין בני המשפחה הקרובה והמורחבת ונותנים את הדעת על מהות האהבה ועל התמיכה ההדדית בין בני המשפחה. התפיסה היא של חלוקת תפקידים שוויונית במשפחה, ומתן הכרה לכל סוגי המשפחות השונות: גרושים, משפחות חד הוריות, משפחות חד מיניות וכולי.
לא צריך להיות "חיית מסיבות", בכדי להסכים שנחמד לצאת מהבית לבלות. האופציות המודרניות מאפשרות לנו לצפות בסרט בכל מקום כמעט - בבית בדי. וי. די ובמחשב ואפילו ברכב (להוציא כמובן את הנהג, כן?) ועדיין, למרות שהכול ונגיש זמין בין כתלי הבית, אין כמו לראות סרט בגודל מקורי.
