מאמרים, טיפים ומדריכים, מעודכנים באופן שוטף.
האירוח בסוכות איננו רק מנהג נחמד - הוא ביטוי מהותי של ערכי החג. המנהג מחייב לארח בכל יום לפחות אדם אחד שלא ביקר בסוכתנו בימים הקודמים. זהו אתגר לוגיסטי ותרבותי המעודד יצירת קשרים חדשים והעמקה של יחסים קיימים.
חג הסוכות הוא יותר מחג דתי או מסורתי - הוא מועד של חיזוק הקשרים האנושיים ושל יצירת קהילה תומכת ומחברת. האירוח בסוכה מלמד אותנו על נדיבות, על פתיחות לזולת ועל החשיבות של יצירת מקום בחיינו עבור אחרים. בעידן שבו החיים הופכים יותר ויותר פרטיים ומנותקים, חג הסוכות מזמן אותנו לפרוץ את הגבולות של הבית הפרטי ולהיפתח לאורחים, לחברים ולקהילה. הוא מלמד אותנו שדווקא בחלל הזמני והפתוח של הסוכה, אנו יכולים למצוא את החברות הקבועה והמשמעותית ביותר.כפי שכתבתי: "מעבר לכללים ולחוקים, אין יותר חשוב מיחס חם, מלב
יום הכיפורים מזכיר לנו לעצור, להתבונן ולבקש סליחה — אך אמנות ההתנצלות אינה שייכת ליום אחד בלבד. איך מבקשים סליחה בכנות? מדוע המילה "אבל" עלולה לבטל התנצלות? מה תפקידם של קשר עין, אחריות והתחייבות לשינוי? ומה קורה בצד השני — כאשר אנחנו אלה שנדרשים לקבל התנצלות או לסלוח? תמי לנצוט ליבוביץ מציגה כללים מעשיים להפיכת הסליחה לשפה יומיומית של כבוד, בגרות ויחסים אנושיים טובים יותר.
איך אומרים "שנה טובה" בעידן הדיגיטלי 2025? מאת: תמי לנצוט ליבוביץ ראש השנה הוא חג של מילים חמות ושל קשרים מתחדשים – חג שבו אנו לא רק מניחים תפוחים בדבש, אל...
השנה הנוכחית שונה מקודמותיה. החברה הישראלית מתמודדת עם מלחמה ארוכה, משפחות חטופים, חיילים בחזית ומשפחות שכולות. במציאות שכזו, הברכה איננה רק איחול לשנה טובה ומתוקה – אלא אמצעי לחיזוק, לחיבוק מרחוק ולהבעת ערבות הדדית.המילים שלנו מקבלות תפקיד חדש: להזכיר לאנשים שאינם לבד, להושיט יד באמצעות משפט פשוט כמו "אני כאן בשבילך" או "אני חושב עליכם".
בקשת סליחה היא צד אחד של המטבע. הצד השני – לא פחות חשוב – הוא היכולת לקבל סליחה. לא תמיד פשוט להניח לפגיעה, במיוחד כשכאבנו היה גדול. אך דווקא כאן טמונה העוצמה: ביכולת להקשיב, להאמין בכוונת מבקש הסליחה, ולהחליט לשחרר את הכעס. קבלת סליחה אינה מחיקה של מה שהיה, אלא בחירה מודעת לא לתת לפגיעה לשלוט בנו. היא מאפשרת לנו להחזיר את האמון, להמשיך הלאה, ולבנות מערכות יחסים חדשות ובריאות יותר. מי שמסוגל לומר "אני סולח/ת" – לא מוותר, אלא מפגין כוח פנימי, בגרות ויכולת לנהל את רגשותיו.
השנה, הברכות שלנו אינן רק איחול ל"שנה טובה ומתוקה". הן הזדמנות להושיט יד. לאנשים שאיבדו, למשפחות שמחכות לשוב יקיריהן, לחברים שחיים בחוסר ודאות. המילים "אני כאן בשבילך" או "אני חושב עליכם" יכולות להפוך למשענת קטנה בלב הכאב.
ראש השנה פותח את השנה בלוח העברי. זהו לא רק חג דתי או משפחתי – אלא הזדמנות אנושית להתחדשות, פיוס וקירוב לבבות. דווקא בשנה זו – תקופה של מלחמה, מתח, שכול וחטופים שעדיין לא שבו – משמעותו של החג מתעצמת. המילים, הסמלים והנימוסים מקבלים משקל רגשי וחברתי כפול: הם עוגן קטן של תקווה בתוך סערה.
בישראל של 2025, המעטפה הפיזית עם הכסף נמצאת בדרכה להכחדה. במקומה מגיעים קישורים דיגיטליים, תשלומי אשראי מאובטחים וברכות ממוחשבות. אבל השאלה הנצחית נשארת זהה: כמה צריך לתת? ולא פחות חשוב - איך להתנהל בחוכמה כלכלית כשיש 15 חתונות בחודש אחד?
שפת הנימוס בדייטינג כיום היא רב-שכבתית: היא מתחילה במסך הקטן – באפליקציות ההיכרויות ובהודעות הווטסאפ – וממשיכה אל השולחן הפיזי בבית הקפה או במסעדה.המעבר מההתכתבות הווירטואלית למפגש הפיזי הוא שלב מכריע. מי שמפגין נימוס וקשב בהודעות אך מתעלם מכללי התנהגות בסיסיים בפגישה פנים־אל־פנים, יוצר תחושת חוסר אמון ואף אכזבה. לכן, הכבוד, האמפתיה ותשומת הלב חייבים להתחיל בשיח הדיגיטלי – ולהימשך באופן טבעי למפגש האמיתי.
המאמר בוחן מדוע דווקא בעולם דיגיטלי, מהיר ואוטומטי, Fine Skills, נימוסים בעידן העכשווי, נוכחות אנושית, תקשורת מכבדת ו־IBLCode הופכים ליתרון המקצועי והחברתי החשוב ביותר. הכתבה מדגישה כי AI יכול לסייע בכתיבה, תרגום, ארגון מידע והכנה — אך אינו מחליף טאקט, הקשבה, קריאת חדר, שיקול דעת ורגישות אנושית.
הזדמנות להצהרת אהבה בשפת בנימוס מאת: תמי לנצוט ליבוביץ רובנו רוצים אהבה. האהבה מזינה אותנו באנרגיה ומחממת את לבנו, אבל לא תמיד היא בנמצא. הידעתם? ט״ו באב...
